עמדנו בשדה התעופה. המזוודות שקלו קצת יותר מדי, ואני התלבטתי מה הכי פחות יזיק לשלוח בחזרה הביתה עם הילדים. בינתיים, בעלי פתח בשיחה עם פקיד חברת התעופה שטיפל בנו.

"מר מוריס", הוא שאל, "האם אתה נהנה מהעבודה שלך?"

ברור היה מוריס חיכה זמן רב שמישהו ישאל אותו את השאלה הזאת, ובעלי זכה לתשובה ארוכה ומפורטת. "ממש לא! אני עובד במשרה הזאת כבר 25 שנים. פעם, אנשים חשבו שטיסה היא משהו מיוחד. הם התלבשו בבגדים מכובדים כשעלו למטוס, ובהתאם גם התייחסו אלינו בכבוד. עכשיו טיסות הפכו לדבר כל כך שיגרתי. אנשים עולים למטוס בבגדים מרושלים וההתנהגות שלהם תואמת את הביגוד. הם מתנהגים בצורה גסה ותובענית. מה אני אגיד לך, אני פשוט סופר את הימים עד לפנסיה."

באותו רגע הצלחתי בדרך פלא לארגן, ואפילו לסגור, את המזוודות. כשרק שני קולבים וזוג רזרבי של נעלי ספורט, נשארים בחוץ, כך שנחסך מאתנו לשמוע עוד תלונות מפיו של מר מוריס.

אבל משהו ממה שאמר עורר בי מחשבה. אני מסכימה אתו שיש קשר הדוק בין לבוש להתנהגות. אני מאמינה שהדרך שבה אנחנו מתלבשים משפיעה על ההתייחסות שלנו לעצמנו ולכל דבר שאנחנו עושים – ושאנו גם מתנהגים בהתאם.

אם נתלבש לעבודה בלבוש חוף, יהיה לנו הרבה יותר קשה להתרכז

אם נתלבש לעבודה בלבוש מכובד, נתייחס לעבודה שלנו ברצינות. אם נתלבש בלבוש שמתאים לחוף, יהיה לנו יותר קשה להתרכז. בלבוש מרושל, אנו מרגישים אחרת לגבי עצמנו וכל ההתייחסות שלנו הופכת להיות שטחית יותר. אני זוכרת שכשלמדתי בתיכון, הייתי מקפידה להתלבש יפה לקראת הבחינות, משום שזה עזר לי להתייחס אליהן ברצינות רבה יותר.

אם אנו מקבלים את פני בן או בת הזוג שלנו בסוף היום בטריינינג שידע ימים טובים יותר, אולי זה משפיע על ההתייחסות שלנו לקשר בינינו - האם אנו מעמידים אותם בראש סדר העדיפויות או מתייחסים אליהם בזלזול? רק שאלה למחשבה: האם אנחנו בוחרים בנוחיות שלנו על חשבון הנישואין?

כמובן שאין הכונה שנסתובב כל היום עם חליפה, אבל כשמקבלים פניו של מישהו שחשוב לנו, יש משמעות גם למה שאנחנו לובשים.

אם אנו כנשים לובשות בגדים מעטים מאוד, האם אנו מסוגלות עדיין לקחת את עצמנו ברצינות? להיחשב ראויות לכבוד? או שאנו מאמצות גישה קלילה וזולה כלפי עצמנו וכלפי הגוף שלנו? אני אפילו לא מדברת על הדרך בה מסתכלים עלינו אנשים אחרים (למרות שזה יכול בהחלט להשפיע על הדרך בה אנו מתייחסות לעצמנו). אני פשוט מדברת על ההרגשה שלנו.

הדרך שבה אנו מתלבשים משפיעה על הדימוי העצמי שלנו, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

אם אנחנו מחליטים שהכי טוב לבלות את השבת בפיג'מה, כיצד נרגיש כלפי היום המיוחד והקדוש הזה? לתחושת התעלות ורוחניות שאנו מסוגלים להשיג? בטוח שאחרת מאשר אילו היינו לובשים את מיטב מחלצותינו.

מר מוריס העלה נקודה מעניינת נוספת. "פעם, אנשים חשבו שטיסה היא משהו מיוחד". אנחנו מתלבשים לקראת אירועים/חוויות/אנשים מיוחדים. אבל היום, שום דבר כבר לא מיוחד. לא המשרות שלנו (האם איננו ברי מזל שיש לנו עבודה? האם איננו רוצים לכבד את המעמד?) לא הנישואין שלנו ולא השבת שלנו. וגרוע יותר, אפילו לא אנחנו עצמנו.

לפעמים השינוי בתפיסה שלנו נעשה מן החוץ פנימה. כדי לחדש את תחושת הערך הייחודי, כדאי שנתלבש בצורה המתאימה לדרך בה היינו רוצים לתפוש את הקריירה, הנישואין, הגוף והנשמה שלנו. זה שינוי חיצוני קטן שיכול לחולל שינוי פנימי גדול. תירוץ נהדר לצאת לקניות!