לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: צו
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שני יהודים בישראל

שני יהודים בישראל

מארק שיף על ההופעה עם ג'רי סיינפלד בישראל.

מאת

דקות לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו לפני קהל של 32,000 איש במשך יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את ישראל כדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא מסוג הבחורים שכל אחד מאיתנו היה יכול בקלות להיות חבר שלו. הוא היה מדהים. בכל רגע שבילינו מחוץ לחדרי המלון שלנו, היו בין 4 ל- 6 אנשי אבטחה שליוו אותנו. חלק הלכו לפנינו, חלק מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV למקרה שנרצה טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ לחדר המלון שלו מדי לילה. זו הייתה טעימה קטנה של מה זה להיות ראש ממשלה או נשיא או סוחר סמים בקרטל.

לאור האירועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בין אם הוא היה גבר, אישה או ילד מעל גיל 12, עלול להיות רוצח פוטנציאלי. מעולם לא הרגשתי כך בעבר כשביקרתי בישראל. זה העציב אותי. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות תל אביב, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שלנו, עלו לארץ לפני 10 שנים. הם סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנשים במרחק כמה רחובות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו הנה, אבל למרות זאת, אנחנו לא הולכים לשום מקום".

הישראלים הם קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היו מלאים, אנשים גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על החוף. אנשים טובים היו בדרכם לבקר את החולים. אוהבים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את ארץ הקודש.

לרוב האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים עושים זאת מסיבה אחת ויחידה: הם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר תושבי ישראל. ובסופו של דבר, גם על שאר העולם. במידה מסוימת, הם נוחלים הצלחה. כפי שנהגה אמי לומר לי בכל פעם שעשיתי משהו רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

דבר אחד שהעולם יודע הוא שאפשר להרוג יהודים בלי לספוג יותר מדי ביקורת. אולם העולם גם יודע שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל כך מהר. אנחנו לא הולכים לשום מקום. לא עכשיו ולא בכל זמן אחר. רבים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה להיפטר ממני, שיהיה לך בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שלנו, נדרש זמן ארוך מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת של אבטחה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים אלה שינו את פני הדברים במידה מסוימת. כמו כן היו מספר שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" לא המחשבה הכי מומלצת רגעים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

 בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם יודעים, לפני שהגעתי לישראל אנשים שאלו אותי, 'היי, מארק, אתה לא חושש לנסוע לישראל עם כל הבעיות שיש שם עכשיו? אתה לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי למעלה מ- 25 שנה. שום דבר לא יכול להפחיד אותי יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה קרה... אלוהים הוסיף עוד כמה מילים שפשוט קפצו לי לראש. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל עם האנשים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר חזק. עוד מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו כאן כדי להישאר. לא לזמן מה, אלא לנצח.

בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותי מתי לדעתי יהיה זמן טוב בשבילו לחזור לבקר בישראל עם משפחתו. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא נמצא אף פעם את הזמן הכי טוב, אבל מצד שני זה אף פעם לא יהיה זמן לא טוב. לא משנה מה קורה, עכשיו זה תמיד הזמן המתאים לבקר בארץ".

ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי בישראל ועד הטיסה הביתה, בעודי כותב מילים אלה היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את הבית האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ישראל ואת העם היהודי.

2/1/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) יעל, 7/1/2016 20:05

באמת סליחה על הבורות. לא יודעת מי האנשים האלה.אבל כתוב יפה

(1) אבנר, 6/1/2016 08:22

יפה. עם הנצח.

מול עם הרצח. מי ינצח ? עם הנצח. איך ינצח ? עם הרוח. רוח השם. "לא בחיל, ולא בכח - כי אם ברוח, אמר ה' צב-אות"

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub