יש לי ילד מדהים ביופיו ומקסים באופיו
ילד שכולו טוּב ואהבה, "וחטאו" הוא עולמו

 

המרחק בין העולמות הוא כמרחק בין החושך לאור
מרחק בין האושר והשמחה, לכאב ולעצבות

ילד שזקוק להכוונה וליד מושטת שתוביל ותנחה אותו
ילד שלא יודע מרגוע ומנוחה, וחי בריצה

את הביצה אוכל בריצה ואת המצה בדהרה
שערו השטני והארוך מתנופף ברוח
ואנחנו שועטים אחריו במעט הרוח שבריאותינו
דואגים ומתפללים שמא יפצע מאור עינינו

ילד ששינה את חיינו מאספקטים רבים
ילד שלימד אותי מה היא נתינה ושהקבלה היא בלמידה

ילד שלימד אותי שאין צורך במילים אלא במעשים
שההבנה היא חסד עליון והסבלנות ערך עליון
שהישיבה בבית קפה היא חלום והחופש נמצא רק באגדה
שהחיים מלאים כאב אך עם מעט הנאה
שהחיוך הוא הדבר הקשה מכל והבכי נזיל כגל בים

הילד שלימד אותי שהמחר הוא הנצח
והיום הוא עולם ומלואו

ילד שלימד אותי שיש חיים מעבר למוות
כי את המוות עברנו

האני מאמין שלי שדווקא אנו האוטיסטים, היות שחיינו "נסגרו"
ואנו חיים בתוך עולם מקובע, מובנה, ומתסכל
בזמן שהילד מאושר ושמח, רץ, צוהל, ומקפץ

אנו אוספים חלק חלק מגופנו כל פעם על מנת להתרומם
להמשיך "לסחוב" את העגלה במעלה, מבלי לראות האופק
ולקוות שמחר תזרח השמש, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון

מקווה להתעורר ולחשוב שכל זה חלום בלהות, והזוי
אבל ככל שנברח מהמציאות, במחשבות,למקומות ואפיקים שונים
כך הכול יתפוצץ בפנינו כל פעם מחדש ובעוצמה גדולה יותר

הפיתרון הוא בקבלה ולהודות על מה שיש
ולא לבכות על מה שאין
להיות מאושרים באושרו של הילד
ולשמוח את שמחתו

עייפתי מלנסות "להביאו" אל עולמנו
עולם של כאב וסבל
רוצה לנסות לחיות את עולמו ולשמוח את שימחתו
אל האושר האמיתי

אוהב אותך בני!!