"נס! נס!" הדלת נפתחה לרווחה ויאיר שעט לתוך הבית כרוח סופה, מעיף את הילקוט על הרצפה, מושך את מפת השולחן ומפיל כסא בדרך.

"על מה המהומה? אני שואלת בתרעומת, מיישרת את המפה ומתכופפת להרים את הכסא. "אימא, את לא תאמיני! הוא פונה אלי בפנים משולהבות, קרה נס ע-צ-ו-ם! המבחן בגיאוגרפיה נדחה לשבוע הבא!!!"

יאיר עיקם את אפו לנוכח תגובתי הפושרת ומיהר לחדרו, לחפש את אחותו, היא ודאי תבין את גודל הנס שאירע לו.

חשבתי לעצמי, באיזו קלות אנו נוטים להשתמש במלה הזו "נס", בה בשעה שאנו כה עיוורים בעצם, להמצאות הנסים בכל רגע בחיינו.

נס-גדול-נמצא-פה!

התעוררנו בבוקר – נס! אנו נושמים- נס! יש לנו עיניים – נס! יש לנו מוח חושב – נס! כל האברים שלנו – נס! זכינו להיוולד מבין עשרות אלפי זרעונים וביציות – נס! אנחנו יהודים – נס! אנחנו בריאים ומתפקדים – נס! זכינו ללדת! – נס! יש לנו ילדים בריאים – נס!

אם רק נחשוב לרגע, נגלה כי המציאות שלנו ניסית כולה. התרגלנו לראות את הנס כמשהו שיוצא מגדר הרגיל, שלא כדרך הטבע. אך אם נעמיק לרגע ונחשוב, ניווכח כי מה שאנו מכנים "טבע" הוא בעצם שרשרת נסים בלתי פוסקת. "נס-גדול-היה-פה" היה אז, ונכון לכל רגע, ואולי בכלל נכון יותר לומר "נס-גדול-נמצא-פה!"

אז למה אנחנו כל כך עיוורים למציאות של נסים בחיינו? איך יכל להיות שדו"ח חנייה בלתי צפוי או יצירת אמנות מקורית ש"יורש העצר" תרם לסלון שלנו, מוציאים אותנו כל כך בקלות מגדרנו? הלא אם היינו ערים לנס של קיומינו, לעובדה שביכולתנו לנהוג ברכב, או לעובדה שבכלל זכינו ב"יורש עצר", לא הייתה לנו סיבה להתרגש כל כך מדברים שבפרספקטיבה רחבה יותר נשמעים מגוחכים.

הלאה השינה! הלאה הרפורטים!

ומתי אנחנו כן נזכרים להבחין שכל הדברים היקרים לנו: האיברים שלנו, המוח, החושים שלנו והבריאות הם בגדר "נס"? רק כאשר חלילה הם נלקחים מאתנו. כשרגל נשברת לנו, אנו לפתע מבינים איזה חסד זה רגל שלמה ובריאה. כשהראייה נפגמת, אנו מכירים פתאום בפלאי הראייה וכן הלאה. ה"מובן מאליו" הוא האויב הגדול שלנו, בדיוק כמו השגרה. שום דבר לא מובן מאליו! חכמי המוסר מלמדים כי יש לחיות כל רגע ורגע "כאילו מחר נמות". תארו לעצמכם, איזו איכות הייתה לכל רגע בחיינו אילו היינו משתמשים בכלי הזה. כל רגע יקר מפז. לכל שנייה תכלית עצומה. הלאה השינה! הלאה הרפורטים! הלאה ציורי הקיר! פתאום כל נשימה היא פלא נשגב והמחר? המחר הוא מתנת חינם עצומה, חסד אינסופי ויקר ערך.

לבורא העולם הייתה סיבה שבחר לברוא אותנו דווקא כאלה - נוחים כל-כך לשכוח ולהתעלם מהנסים הללו. אותנו מרשימות תופעות יוצאות דופן. אנחנו, עם המגושמות שלנו, מסוגלים להתפעל רק ממה שנראה לנו מעל לטבע, מחוץ להתנהלות הטבעית. נס פח השמן הוא באמת מעל לטבע וככזה הוא מצטרף לעשרת המכות, נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. הנסים הללו ריגשו והרעידו את כל יושבי תבל וממשיכים בכל דור ודור לרגש גם אותנו. יחד עם זאת, אנחנו במלחמה מתמדת נגד השגרה ונגד ה"מובן מאליו". ונכון ש"נס" שהמבחן בגיאוגרפיה נדחה, אבל נס הרבה יותר גדול שאנו מסוגלים בכלל להשתתף בו!