נשימה עמוקה, מרגיעה, הממלאת את הבטן אויר ואת הנפש ברוגע ושלוה. כזו שמבטאת את העובדה שאינכם ממהרים לשום מקום, ויכולים ליהנות מאיזה רגע קסום בלי שום דבר מלחיץ על הראש.

עכשיו תוכלו לקרוא את המאמר – ולראות את הקשר לנשימה האמורה (שעד עכשיו מן הסתם כבר נשפתם אותה, והיא כבר חלק מן ההיסטוריה).

טבעי הדבר, שיש לאדם לחצים שונים בחייו. העתיד אינו ידוע לאף אחד, ותמיד יש תהיות ודאגות אודות השאלה הנצחית: "מה יהיה?". אולי בעיות בפרנסה, אולי במציאת בן/ בת זוג, אולי בגידול ילדים, אולי בבריאות. כל אחד עם החבילה שלו.

ומה באמת? שמא יש לי תרופת פלא לבעיה חובקת-עולם שכזו? אכן יש! הסכיתו ושמעו.

התשובה היא: עזבו את העתיד. תחשבו על ההווה.

נסביר.

בתהילים כתוב פסוק מוכר למדי: "כל הנשמה תהלל י-ה". ומפרשים חכמים: על כל נשימה ונשימה צריך להודות.

וקצת תמוה הרי לא נאמר בפסוק כל "נשימה", אלא כל "הנשמה"? למרות הקשר הברור בין נשימה לבין נשמה, הרי סוף סוף אין להכחיש שהם שני דברים שונים, ולמה מפרשים את ה"נשמה" כ"נשימה"?

התשובה אותה אני מציע, טומנת בקרבה לקח חשוב: כל נשימה – היא חלקיק של חיים. שהרי בלי אויר אין חיים, כולנו מתים. ככה זה, עובדה ביולוגית. ולפיכך, נגדיר מחדש את הנשימה.

כל פעם שאדם שואף אויר, ומכניס לריאות חמצן – הרי זו זריקת חיים. זה ישאר רק למשך כמה שניות, ואח''כ האוויר הזה יצא, וה"חיים" הללו ילכו ויעברו וזהו. החיים נגמרו - עד הנשימה הבאה. כל נשימה היא התחלה של חיים חדשים, שישארו רק כמה שניות. החיים באים והולכים ככה, וכל נשימה ונשיפה הן בעצם מחזור שלם של "מיני-חיים", והן יחידה מושלמת בפני עצמה.

ולכן: כיון שלא נאמר "הנשמה תהלל", אלא "כל" הנשמה תהלל – הרי למדנו שמדובר על כל נשימה. כי כל אחת היא "נשמה" - יחידה של חיות בפני עצמה.

ולעניננו:

העתיד, יהיה אשר יהיה, מי יודע איך דברים יתפתחו? אין בכוחנו לשלוט על העתיד. נעשה מה שבאפשרותנו לעשות, ויותר מזה אין בידינו, אבל מה עם ההווה? מה עם הנשימה הזו? הנשימה היא נשמה בפני עצמה, יחידה מושלמת – למה לא ליהנות ממנה?

עזבו את העבר – הוא כמו מים שכבר זרמו במורד הנהר, וכידוע, לא בוכים על חלב שנשפך.

עזבו את העתיד – הוא כמו גלגול אחר, חיים אחרים, לא רלוונטי לעכשיו.

אבל, לְמדו להתרכז ב"עכשיו" במלוא הוד תפארתו! על נשימה זו! רגע זה! "מיני-חיים" אלו – האם תחיו אותם עד תכליתם? האם תמצו את מלוא התועלת ממה שיש להם להציע? (או שמא, חס ושלום, תיתנו להם להיאבד ולהיות סתם "חיים" מבוזבזים?)

נסו בבקשה להפיק את מלוא התועלת מרגע זה, ולא לתת לחרטת העבר או דאגת העתיד לכרסם בכל עומק החוויה שיש להווה להציע. דומני שהתועלת שאפשר להפיק מרעיון זה מרובה. אין מקום לשום דאגות, שום מחשבות טורדות. רק הנאה גדולה מן ההווה שהבורא נותן לנו.

מדהים!

את המאמר הזה, אני מקוה שקראתם בנשימה עצורה. ובכן, הוא בא אל סיומו. מה עושים ברגע זה?

עכשיו ... קחו לכם עוד נשימה עמוקה ומרעננת, ותיהנו מן החיים!