אני זוכרת את עצמי, כילדה, עורכת רשימות מפורטות של כל האטרקציות והפארקים שאני מתכננת לבקר בהם במהלך החופשה. הרגשתי שאין לי זמן מיותר לבזבז, ושאני חייבת לנצל כל רגע בבילויים ובפעילויות הרפתקניות. אני זוכרת כיצד ניהלתי ויכוחים סוערים עם ההורים, שלא תמיד הבינו מדוע אני מרגישה צורך לעשות משהו מרגש וגרנדיוזי בכל אחד מימי החופש הגדול...

שנים ספורות מאוחר יותר, כשהפכתי לנערה, והייתי בעיצומו של גיל ההתבגרות, כבר היתה המציאות שונה לגמרי.

אני זוכרת את עצמי מתבטלת ימים שלמים מול המסך הקטן בבית (מחשב או טלוויזיה – אני לא בדיוק זוכרת – וזה גם לא בדיוק משנה...)

גם כשההורים היו מנסים להוציא אותי אל העיר הגדולה, או לפעילויות חוויתיות יותר – אני זוכרת את עצמי מתפלאת מה הם בדיוק רוצים ממני, ולמה מפריע להם שאני יושבת ככה בבית, בשלווה פסטוראלית.

לא הרגשתי כל צורך או רצון לצאת ולבלות בחוץ, הרגשתי שכל יציאה שכזו תהיה בסך הכל בזבוז של אנרגיה יקרה.

הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לדבר בטלפון עם החברות, ולבהות בטלוויזיה עד השעות הקטנות של הלילה.

 

***

 

בואו ונחשוב לרגע קל, על ההבדל שבין "לבלות" את הזמן, לבין "לנצל" אותו.

המילה "לבלות" מגיעה מהשורש ב.ל.ה, שמובנו – להרוס, ליישן, (כמו בלאי, או לבוש בלוי, וכו').

כלומר, כאשר מישהו מבקש רק "לבלות" קצת, הוא בעצם מנסה קצת לשחוק את הזמן, להרוס אותו, לא לעשות בו כל שימוש יעיל, אלא להיפך – לבזבז אותו לריק.

לעומת זאת – בואו נבחן כעת את המושג השני:

"לנצל" – מגיע מהשורש י.צ.ל, שמובנו – להציל, להחיות, להפוך לבר-קיימא. כאשר אנו מבקשים דווקא "לנצל" את הזמן! פירוש הדבר, שאנו לוקחים חלק במעשה חיובי, יעיל, מעשה שיש לו תוצאות שנרשמות היטב בעולם.

 

***

 

בימים אלה, כאשר אנו נמצאים בחופש הגדול, בואו נהיה כנים עם עצמנו, ונבדוק כיצד אנו באמת מתכוונים להתייחס אל הזמן העומד ברשותנו:

הרי מדובר בזמן רב, בהזדמנות של "פעם בשנה" שמגיעה אלינו בחודשי הקיץ.

לנוח ולהנות אלו דברים חשובים, אך אל לנו לשכוח את עצמנו, את היכולות והפוטנציאל שלנו! 

בואו ונשאל את עצמנו האם אנחנו מתכננים "לבלות עד כלות הנשימה", או שמא נבחר להקפיד ולנצל את הזמן שלנו כראוי?