קשה לגרושות שהילד אצלו והידיים שלהן ריקות והלב מתפקע, ואין מקום שנוח להיות בו: ככה חסרה, ככה לבד, ככה מתעופפת ברוח כמו עלה נידף מול צמדי הורים-למשפחות מסודרות, יפות, שלמות, אוהבות ורגילות.

קשה לרווקות ולרווקים שעדיין מחפשים את נפשם התאומה, והחיפוש הזה כוסס עוד יותר כששמח ובלאגן וכל העם מתקבץ משפחות משפחות. קשה למצוא מקום, פינה של שקט, של יציבות, של בית, של שייכות.

קשה לכל החולים שצריכים לחוות את החג מהצד, בלי יכולת להימהל ולהתערבב עד הסוף, גם היום-יום שלהם מתנדנד, בבסיס אין איזון, אז איך אפשר לרקוד ולזוז.

קשה לכל המחכים, לכל החסרים לכל המתקשים, כל מה שאיננו צף ובולט ונוכח כל הזמן.

וככל שחתונה צבעונית ושמחה ורועשת, ככה דוקר ואפל לאבל-שחור-הבגדים שמסתובב בין החתנים. קשה לשמוח, קשה למצוא אוויר, קשה לא לראות את מה שנעדר.

ולכל החסרים המתמודדים, במזוודה שלהם, שעמוסה בקמטוטי ניסיונות, בשברי אתגרים, מקופלת ערימה של כוחות נפש מיוחדים: של יכולת יצירה של שמחת-חג-יש-מאין, של אהבה ללא תנאים, של יציבות גם באוויר, של רחבות ורווחה גם במקום הכי לחוץ בעולם. הכל ארוז שם ביחד, זה לצד זה: הנסיון והקושי עם יכולות מופלאות להצליח לעשות דברים אחרת, להגיע רחוק גם בקפיצות על רגל אחת שבורה.

וכשמפרקים את הסוכה, מתחת לאנחת-החזרה-לשגרה מתפזמת רווחה קטנה ושקטה, שמשחררת את שרירי השמחה שכל כך התאמצו בחג, ומרשה להם לנוח בהרפיה זהירה, להשתחל לתוך היום יום ופשוט להתמקם שם, לחיות אותם, לנסוע על המסלול חלק ובטוח.

ובכניסה לחודשי השגרה, אנחנו מתחילים השבוע מחדש את הקריאה בחומש הראשון מתוך חמשת חומשי תורה. "בראשית" היא הפרשה הראשונה והיא מלמדת אותנו את כל היסודות והסודות של העולם הזה, כאן נסללת הדרך לחיים נכונים, בצורה המדויקת, כאן השורש לכל העולם הזה. ובפרשה הזאת יש אור. כאן, בפרשה הזאת נוצר האור.

"ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור"

את החושך לא מגרשים במקלות ובאבנים, לא במכות ובכוחניות, איך מבריחים את הבור השחור הזה? האל אומר וקורא למבריח החושך להכנס לתמונה, ואז קורה הדבר המדהים והמאיר הזה, נהיה אור.

יש לנו חושך לפעמים בעולם הזה, כן. יש התמודדויות ויש בורות ותהומות של אפילה וערפל, אבל .

כשמגיע הרגע הנכון, השם קורא לאור, ומזריח ישועה. כאן ניתנת לנו הגדולה שבמתנות – היכולת להתחיל מבראשית

ואז אפילו אור קטן דוחה את החושך.

פרשת בראשית באה להזכיר לנו: גם במנהרה שאין לה קצה וסוף- תשמרו בעיניים שלכם אור. תזכרו שהמתג בידיים של הבורא, אל תשקעו בביצת הדכדוך. תזכרו שהמתג בידיים של הבורא – שמזריח עלינו את אורו, שנותן לנו אשראי להתחיל לצמוח מחדש ואל תתייאשו לעולם מלקרוא לו ולבקש שיגרש את החושך.