יותר מ-50 שעות עברו וזה עדיין לא נתפס.

ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה. ביום הזה חוגג עם ישראל את מרחבי ההבנה האינסופיים - מעבר למגבלות ההגיון - שהזוהר פתח לנו שער אליהם, ואת האפשרות לרומם עצמנו ולהתחבר עם מקור הנצח של העולם, הבורא יתברך.

בארץ נהוג לציין את היום הזה בהדלקת מדורות ובשירת פיוטים המספרים על גדולתו של רבי שמעון. מאות אלפים עולים לקברו שבמירון, להתפלל, לשיר, לרקוד סביב מדורות, ולהתחבר עם אלוקים ועם אחיהם בית ישראל.

אין שום ספק שההיבט היפה ביותר של חגיגות ל"ג בעומר במירון, הוא האופן שבו יהודים מכל הסוגים מגיעים לחגוג ביחד. אין דבר שמחמם יותר את הלב מלהצטרף למעגל שבו רוקדים בשמחה ובתמימות יהודים מכל החוגים והעדות. שלא לדבר על כמויות המזון והשתיה המחולקות בשפע להמוני המבקרים, בחסותם של ארגונים ויחידים מכל רחבי העולם. חגיגות ל"ג בעומר במירון הן אולי הביטוי הססגוני ביותר לאותו תת־מודע קולקטיבי שכולנו מחוברים בבסיס הווייתנו, ושלמרות הפערים התרבותיים והאידיאולוגיים בינינו, שוכנת בלב כולנו אהבה עמוקה אחד לשני.

יהי רצון שישלח האל נחמה ומזור לכאבינו ושעם ישראל המאוחד באבלו ישאר מאוחד לנצח.

וזה מה שהופך את הטרגדיה הזו לכל כך הרבה יותר כואבת: איך יכול מפגן האחדות הבולט ביותר שלנו להתרסק תחת רגלינו המוחצות איש את רעהו מבלי משים?

התורה מלמדת אותנו שהתגובה לאסון אינה האשמת אחרים, אלא חשבון נפש אישי.

אכן, התנהלותם של מי שהוטלה עליהם האחריות לשלומם של הרבבות תיבדק לעומק. אבל בכל הנוגע אלינו, השאלה 'מה השתבש' חייבת לגרום לנו לפשפש במעשינו, ולבחון את מידת הכֵּנות של האהבה שאנו מבטאים אחד כלפי השני. האם יכול להיות שדברים שאנו אומרים מוחצים את זולתנו מבלי משים? האם יכול להיות שאיננו שוקלים היטב את השלכות מעשינו?

חייהם של משפחות הנספים וחיי הצעירים והמבוגרים שנפצעו במירון לא ישובו עוד להיות כשהיו. הבה נוודא גם אנו שלא נשוב לשגרה, כאילו מאום לא אירע. עלינו לזכור כל העת את כוח האדירים הטמון בנו – כוח אדירים שיכול לחולל הרס אדירים – ולחנך את עצמנו לחלוק על אחינו ואחיותינו כשצריך, אבל בשום אופן לא לבטא או להרגיש שנאה.

יהי רצון שישלח האל נחמה ומזור לכאבינו ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו. ושעם ישראל המאוחד באבלו ישאר מאוחד לנצח.