העונה הרביעית של ״הכתר״ זכתה לרייטינג גבוה, ותנו לי לנחש שהסיבה לכך היא הנסיך צ'ארלס והנסיכה המנוחה דיאנה. מסתבר שהגיל הכרונולוגי של הסיפור שלהם הוא לא באמת פקטור. למרות שעברו כמה עשורים ובית המלוכה הבריטי ממשיך לספק חומר טוב ורלוונטי לצהובונים שלנו, לסאגת צ׳ארלס ודיאנה אין מתחרים. 

הסיפור הפרטי של צ׳ארלס ודיאנה מספר על עוד זוגיות כואבת שלא צלחה. הפופולריות הרבה לה הוא זכה, נזקפת לזכותה של התקשורת שהקפידה לישון עם עין אחת פתוחה. אלו רדפו את בני הזוג והפכו את הזוגיות הפרטית שלהם לנכס ציבורי. תחילתו של הסיפור בחתונה נוצצת שהייתה עשויה מהחומרים המשובחים ביותר, וסופו בגירושים דרמטיים שלא הותירו אותנו אדישים.

הדלת שפתחו לנו התקשורת והמדיה לחייהם הפרטיים של בני הזוג, יכולה אולי ללמד אותנו דבר או שניים על אהבה, מוסר וחברה. 

מחיר התמונה השלמה

העם הבריטי לא נח עד שהנסיך שהיה לרווק המבוקש ביותר, הכריז על אירוסיו. כולם רצו חתונה שתבטיח את ההמשכיות של בית המלוכה. בית המלוכה הבריטי שסמכויותיו מצומצמות מאוד, נועד  לספק לציבור בעיקר אגדה חיה של אבירים ונסיכות יפות וענוגות. העם רצה נסיכה עם אילן יוחסין מכובד, כזו שמצטלמת טוב ומשתלבת בתמונה הרחבה של בית המלוכה. על המזבח של רצון העם והממלכה, הקריבו צ׳ארלס ודיאנה את חיי הזוגיות שלהם. הצורך לראות את התמונה השלמה הוא הגיוני ומתבקש. הוא הגיוני, כל עוד לא יאלצו אחרים לשלם על כך מחיר, ולו הקטן ביותר.

מקור הכח בבית פנימה

לדיאנה היה הכל, חוץ מדבר אחד. מספיק היה שדיאנה תנקש בעקבה, והעולם עבר לדום. היא זכתה לאהדה יוצאת דופן, הייתה לה אמירה, כח, השפעה, יופי אצילי ושני ילדים יפיפיים ופוטוגנים. דבר אחד היה חסר לה, בן זוג אוהב, נאמן ומעריץ. מקור הכח והתמיכה נעדר מחייה המשפחתיים. דיאנה שהעולם הכיר בחוץ, היתה שונה מזו שהכירה הנסיכה דיאנה בעצמה. אישה שבורה, בודדה, חסרת ביטחון ונטולת אהבה. לאיש המשפחה שנעדר מחייה, אלפי זרי פרחים שקיבלה מבחוץ לא יכלו.

נגישות

דיאנה שזכתה לכינוי המחמיא ״נסיכת העם״ יכולה ללמד אותנו שיעור חשוב בתהליכי חיברות. דיאנה זכתה לאהדה ציבורית חסרת תקדים לה ייחלו שנים בבית המלוכה הבריטי שסבל מתדמית לא מחמיאה. בני המלוכה הואשמו בשחצנות, יהירות, חוסר חיבור, ולכל אלו הם זכו ביושר. ואז הגיעה דיאנה. הנסיכה הנגישה, השברירית והכל כך אנושית הפילה את כל החומות. דיאנה קשרה את עצמה עם העם. בענווה ובפשטות היא חשפה את הצדדים האחרים של הנסיכה מהאגדות. נסיכה שטועה, שלפעמים נשברת, שאוהבת, צוחקת וגם בוכה. בסופו של יום, אנחנו מחפשים בקשר את הכנות, הנגישות, את הפנים היפות והרכות של הנפש האנושית והשברירית שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו.

אחריות 

אין ספק שצ'ארלס היה קורבן של הנסיבות. הבחירה בדיאנה כמיועדת הייתה יותר מהכל רצון להמציא פיתרון למצוקה שבה היה מצוי. הלחץ שהופעל עליו מבית ומחוץ הוביל אותו להצעת נישואים חפוזה שהייתה חסרה רגשות כנים של אהבה. לאדם אומלל יש את כל הלגיטימציה לקבל הכרה ותמיכה, אבל אין לו את הזכות לדרדר איתו אף אדם אחר לתהומות היגון. עוד לא קם מי שהייתה לו הזכות המוסרית לאמלל אדם אחר, בגלל היותו אומלל.

״המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה״ (לב טולסטוי). הזוגיות של צ׳ארלס ודיאנה היא אינה עוד סיפור גירושים אומלל. הסיפור שלהם הוא דרמה אנושית נוגעת ללב בגלל ההיבטים המיוחדים שלה. מספיק שנבין משהו קטן מהסיפור שלהם, כדי שהסיפור האישי שלנו יהיה טוב יותר.