אנחנו לא חיים בעולם מושלם. זאת עובדה. יש הרבה בעיות בעולם: עוני, מחלות, אלימות, אפליה, אכזריות, מוות, ועוד ועוד.

לרבים יש נטיה טבעית לחפש אשמים. יש פקק בכביש? משרד התחבורה מתרשל בבניית תשתיות/ הנהגים הישראלים שנוסעים בפראות וגורמים לתאונות/ הנהגים הישראלים שנוסעים לאט מדי וגורמים לעומס מיותר.

כשיש את מי להאשים, זה נוח, כי זה מאפשר אפיק להוצאת תסכול, ואני אינני צריך לתקן או להשתנות. אבל לא תמיד יש את מי להאשים.

וירוס הקורונה שבא לביקור לא רצוי בעולמנו הוא דוגמא מצוינת לבעיה שאין כל כך את מי להאשים. יש מחלות בעולם וזו עובדה. צריך להתמודד עם זה ולא תמיד אפשר להתמודד עם בעיה זו בהצלחה מלאה.

מרתק לראות כיצד בכל העולם מנסים למצוא אשמים: הבנייה והפתוח מקרבים את בני האדם אל היערות ובעלי החיים, ובעלי החיים הביאו את הוירוס/ הסינים שאוכלים בעלי חיים אלו/ המעבדה הביולוגית בוואהן שאולי פיתחה את הוירוס/ הממשל הסיני שטשטש עובדות והסתיר את ממדי הבעיה/ ארגון הבריאות העולמי שלא עשה מספיק, וכן על זה הדרך. אפילו כאן בארץ ישראל יש קולות שמנסים לתלות את האשמה בהתפשטות הקורונה בציבור זה או אחר.

הבעיה היא שהתמודדות כזו לא רק שאיננה פותרת את הבעיה אלא היא מעצימה אותה וגורמת לבעיות חדשות. במקום להאשים אחרים עלינו לקחת אחריות על מה שבכוחנו לשנות ולהתעסק בבניה ולא בהרס.

אין אדם נורמלי שחושב שהרצח של ג'ורג' פלויד שנחנק למוות על ידי שוטר שדרך על צווארו אינו מזעזע ונוראי. גזענות כזו היא מחלה נוראית של המין האנושי ואין ספק שתופעה מחרידה זו צריכה לעבור מן העולם.

מהי הצורה הנכונה להתמודד עם מאורע כזה? האם הפגנות אלימות והפניית אצבע מאשימה לבני אדם לבנים תגרום ליותר שוויון ואהבת אדם? בודאי שלא.

תנועות חברתיות שונות צצות מדי בוקר. להרבה מהן יש אג'נדה שמבוססת על ערכים חיוביים שרובנו נחתום עליהם בשתי ידים, ובכל זאת הן לא מחוללות שינוי לטובה.

היהדות מלמדת אותנו שיש לנו אחריות כלפי העולם כולו, חכמינו אומרים שצריך אדם לומר "בשבילי נברא העולם". הכוונה היא שיש לך השפעה על כל העולם וממילא גם אחריות על כל העולם. אבל הדרך להשיג את זה אינה בתיקון הליקויים של אחרים, להיפך, חכמינו מלמדים את הכלל החשוב של "קשוט עצמך תחילה" – תבדוק ותתקן את הליקויים שבך תחילה. במקום פעולות שמופנות כלפי חוץ, נתמקד במה שקורה בתוכנו.

האם אנחנו בתוך תוכנו אכן מתייחסים לכל אדם כמי שנברא בצלם א-לוהים, או שאנחנו רק משדרים את זה כלפי חוץ כי זה לא פוליטקלי קורקט להישמע חשוך ובעל דעות קדומות? האם אנו עובדים על עצמינו, על סבלנות, על נשיאה בעול עם חברינו? האם אנחנו מקפידים מספיק על הכללים כדי התחשב באחרים ולעזור במניעת התפשטות הקורונה?

אם כל אחד ואחת יקבלו את האחריות שהחיים מטילים עלינו בקומה זקופה ועם רצון פנימי ואמיתי להשתפר, הסך הכולל של כל הצעדים הקטנים והפעולות הפרטיות יצטברו לאפקט אדיר שישפיע לטובה על העולם כולו.