אודות המחבר


סיון רהב מאיר

 

ייקוב הדין את ההר

אלה מסקנות ועדת החקירה הקטנה והפרטית שלי

תרבות שמקדשת חיים

המסר הכי זועק הוא פשוט לשמור על כללי בטיחות. לדאוג לאמצעי ביטחון אלמנטריים. לא לזלזל, הן המשטרה והן הציבור החוגג

סמכות הורית אחרי קורונה

חינוך הוא דבר יקר ומלא משמעות, אפילו שהוא אפור ושוחק יותר ממה שקורה אצלנו בעבודה או ברשתות החברתיות

מחזה פלאי

אנו כאילו מנסים להגדיר את הנס תוך כדי התרחשותו. מה אנחנו בונים פה? מה ישראלי בעיניך?

קו הקוטן

את הלקח גם אנחנו יכולים ללמוד, כי גם בתוכנו מתרוצצות הקטנוניות לצד הגדולה, נאבקות תמידית

על נעורים, אמונה ודור שני לשואה

ערב יום השואה, מאות בנות ראיינו ביחד איתי בסדנת "נפגשות" את חוקרת השואה, ההיסטוריונית אסתר פרבשטיין. הנה חלק מהדברים שאמרה:

דף חדש או חזרה לשגרה?

עכשיו זה הזמן, וזה תלוי בנו. האם נצא מעבדות לחירות

האביב של העולם כולו

תובנות רלוונטיות מליל הסדר

להוציא את המוח לחירות

השעבוד הזה אינו גזירת גורל. אפשר וצריך להתאוורר, להתרענן, לשחרר את הראש לעיסוק בשלל נושאים אחרים

אפקט איקאה

בבניית המשכן- לעם יש משימה, יש חזון, אין להם זמן לשטויות. הניסים הוחלפו במעשים

לא לחזור לשגרה, אלא לעלות רמה

כולנו מנסים לאסוף את הרסיסים האלה, את הזכרונות הנמסים. שאלות אבודות מחפשות תשובה

יוצאים לחרות

בואו נבדוק למה אנחנו משועבדים, מה מגביל אותנו ומפריע לנו, ובכל יום לתת פייט לעבדות הזו. כחודש עד פסח

לכל מתנגדי החיסון

התורה לא מאריכה כשמדובר על יצירת הקוסמוס כולו, אבל מאריכה כשמדובר בבניית המשכן, במה שהאדם עושה ופועל ומתקן בעולם הזה

כשהדרך מתארכת

שכל אחד יחשוב בסוף שנה זו, אם הוא לא רוצה לרענן את עולם התוכן שלו, לתת לנפש עוד דברים?

לוחמה בשטח בנוי

עלינו למצוא מה התפקיד הזה שלנו, להיות מועילים, לשאול את עצמנו: לאיזו מטרה אנחנו קיימים? מה משמעותי בחיינו?

תמיד לשאוף קדימה

יציאת מצרים מסמנת לנו כיוון תמידי בחיים, למרות הקשיים והמגבלות: למעלה

כתף אל כתף

אולי נפתור לא רק את הקיטוב סביב הקורונה, אלא גם את הבעיה הבסיסית של העם בתקופתנו

הגבלת יבוא

מה שעובר על ידידתנו הגדולה הוא עצוב, ולא כל טרלול אמריקאי צריך לאמץ ולייבא לכאן בכוח

כשאנחנו במיטבנו

מול אלימות עלינו לדגול בגישה אחרת: להקשיב לזולת בלב חפץ ופתוח. להקשיב לעצמי, להרפות, להוסיף חיים.

על נחיתת פולארד בארץ

סיפור של יהודי שחוזר הביתה

שיקום שנה

אז נכון שיש קורונה ויש בחירות, ויותר פופולרי לקטר על האופי הישראלי, אבל ראוי בסוף השנה האזרחית לזכור גם אנשים שבחרו לצאת מאזור הנוחות שלהם והיו מוכנים לסכן את חייהם כדי להציל חיים של אחרים

פרדוקס קורונה

צריך תקווה לטווח הארוך, בלי תקוות שווא לטווח הקצר

מקום שבו עוד מאיר אור יום

כך יכלה להיראות ההתמודדות של ישראל כולה – סולידריות, יצירתיות, אחווה

יש דור בקצה המנהרה

מזל שמומחים לא עמדו עם סטטיסטיקות ותחזיות קודרות ליד הצעירים שיצאו ממחנות הריכוז ־ב־45, או ליד ילדים באוהל במעברה בשנות ה־50 ,או ליד ילדי האינתיפאדה השנייה שהתבגרו בצל אוטובוסים מתפוצצים

לראות את התמונה הגדולה

מה, אמא, ישראל הייתה פעם כמו אירופה?

נדרשים למלא את החלל

כששמים את היהדות בראש סדר העדיפויות – לא מפסידים מאומה.

אין זמן עבור הפחד

תמיד צריך לדאוג לכך שהתקווה תהיה גדולה מהפחד.

יהודי פשוט

מהצד זה נראה כמו סצנה מסרט, אבל הפעם לא הוא היה הבמאי: יהודה יוצא לאט לאט, וברקע הקול מהדהד: "חתמנו בספר החיים"

עולם חסד יבנה

כשלונה של האנושות מושרש באנוכיות וניצול, תיקונה תלוי בחסד ונתינה

צומת ה-טי

בכל הקשור לפוליטיקה, לא כדאי לייבא את השיח מארה"ב הנה. בנינו כאן משהו אחר, טוב יותר

מה יישאר ביום שאחרי?

סיכום חגי תשרי שלא הכרנו

השקופים

אלה ארבעת המינים שלי, לסוכות תשפ"א

קפסולות של זהות

נדמה לי שמדינת ישראל צריכה בדחיפות את יום הכיפורים

שיפה ושונה תהא השנה

אומרים שבשנה חדשה צריך להתחדש, לזוז, לא להישאר אותו דבר. נדמה לי שזה בדיוק מה שעשינו בראש השנה תשפ"א

זה לצד זה

אנחנו מרבים לדבר על אחדות בינינו, אבל מתייחסים רק למי שכאן איתנו בהווה. האחדות שלנו, הגורל שלנו, כולל גם את כל מי שהיה ויהיה

המשמעות והאחריות

מילת המפתח היא משמעות. כשעושים משהו משמעותי, זה נותן סיפוק

טיק טוק טיים

עם כל הכבוד לנסיבות המורכבות, לא יכול להיות שזה הפתרון שאליו הגענו.

פנימה ולמעלה

נדמה לי שמעולם לא אמרנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לכך

צריך לחשוב כל הזמן

אנחנו נלחמים כעת עבור אותם 20 אחוז. שגם הם, למרות שאינם בני 60 פלוס, הם "קבוצת סיכון".

להיות רווק/ה

אחרי כל הדיבורים בט"ו באב על המתחתנים, אולי בעצם צריך היה לכתוב על רווקים.

סליחה

15 שנה להתנתקות, נבקש סליחה על שיימינג שנעשה לציבור שלם.

מסירות לזולת

ובכל שיחת טלפון מוודאים שהבידוד לא משפיע יותר מדי לרעה על הנפש. אחת הסיבות שהנפש בסדר היא הטלפונים האלה.

מדיניות קורונה

להודות על כל יום שקמנו בריאים, וצריך מדיניות לעתיד שתיטיב לנווט את הספינה מלמעלה מתוך שיקול דעת

מי הזיז את השטריימל שלי?

האם גם אני קצת עפר שלח? אני לא רוצה לכתוב כאן נגד חבר הכנסת שלח, שהתפרץ על שני עיתונאים חרדים

להיות שגרירים

יש אינספור דרכים למנף את התפקיד לעידן הזה ולספר את הסיפור היהודי־ישראלי־ציוני המדהים בדרכים חדשניות.

השמיים הם הגבול

זה צריך להיות ה-פרויקט המשותף שלנו כרגע, ה-נושא שבו אנו עוסקים.

חזון שנפרץ

אוסף רגעים, פלאשבקים, משפטים, מפיהם של אחים ואחיות משני צידי האוקיינוס.

ותלך רות. לא לבדה

נעמי, רות ובועז מראים שאפשר גם אחרת, והופכים את הכיוון שאליו האומה כולה מתדרדרת.

רוצים לדעת יותר?

הרשמו עכשיו לניוזלטר הדו-שבועי שלנו

מדיניות פרטיות