אודות המחבר


סיון רהב מאיר

 

לשים דברים בפרופורציה

יש פער אדיר בין הכותרות של הבוקר לבין איך הדברים ייכתבו בספרי ההיסטוריה

בשולי המשילות

אחרי תשעה באב, לא כדאי לדבר רק על מה שאיבדנו, אלא על מה שמצופה מאתנו

רגעים אפורים

עצת האשה שמולכת קרוב ל70 שנה: "להשקיע בקשרים אנושיים"

לבחור נכון

כל הטוב וכל הרע של העולם מחכה לילדים שלנו בחודשיים הקרובים

שוברים את הכלים

ארבעה דברים על י"ז בתמוז

להתרפק על היחד האנושי

בואו נאמץ את המנגנון הזה: להסתכל על המציאות ולומר תודה.

מכבדניק

היום, ג' בתמוז, יום השבעת הממשלה החדשה, הוא גם יום פטירת הרבי מלובביץ'. 27 שנים חלפו. כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד ממנו, דווקא היום:

על מטרות ואחדות אמתית

ההחלטה איך לפרש את הדברים – מהמדבר ועד לרגע זה – היא שלנו

העבר והעתיד

מאיפה שואבים את הכוח להיות במיעוט?

רק שלא נתרגל.

עיר גדולה לא יכולה לחיות ככה לאורך זמן, אין סיכוי. העיר תתפרק, העסקים יקרסו, התיירות תיעלם, התושבים יעזבו. המדינה לא יכולה לעמוד בזה

בדיוק כמו אז

אם אנחנו נשתוק – אנחנו יהודי הדממה...

עדיף לשנות קו

זו לא תחרות מי האומלל של המזרח התיכון אלא להפך, מי החזק והצודק שמספר סיפור של בנייה ולא של פירוק, של חיים ולא של מוות

לחזור לאמיתות היסוד

אחדות היא לא קלישאה. סולידריות היא לא קיטש. אלה תרופות מצילות חיים

אלה הם חיינו בזמן האחרון

אם האחדות והסולידריות בינינו תגבר, גם הביטחון מול אויבינו יגבר

ייקוב הדין את ההר

אלה מסקנות ועדת החקירה הקטנה והפרטית שלי

תרבות שמקדשת חיים

המסר הכי זועק הוא פשוט לשמור על כללי בטיחות. לדאוג לאמצעי ביטחון אלמנטריים. לא לזלזל, הן המשטרה והן הציבור החוגג

סמכות הורית אחרי קורונה

חינוך הוא דבר יקר ומלא משמעות, אפילו שהוא אפור ושוחק יותר ממה שקורה אצלנו בעבודה או ברשתות החברתיות

מחזה פלאי

אנו כאילו מנסים להגדיר את הנס תוך כדי התרחשותו. מה אנחנו בונים פה? מה ישראלי בעיניך?

קו הקוטן

את הלקח גם אנחנו יכולים ללמוד, כי גם בתוכנו מתרוצצות הקטנוניות לצד הגדולה, נאבקות תמידית

על נעורים, אמונה ודור שני לשואה

ערב יום השואה, מאות בנות ראיינו ביחד איתי בסדנת "נפגשות" את חוקרת השואה, ההיסטוריונית אסתר פרבשטיין. הנה חלק מהדברים שאמרה:

דף חדש או חזרה לשגרה?

עכשיו זה הזמן, וזה תלוי בנו. האם נצא מעבדות לחירות

האביב של העולם כולו

תובנות רלוונטיות מליל הסדר

להוציא את המוח לחירות

השעבוד הזה אינו גזירת גורל. אפשר וצריך להתאוורר, להתרענן, לשחרר את הראש לעיסוק בשלל נושאים אחרים

אפקט איקאה

בבניית המשכן- לעם יש משימה, יש חזון, אין להם זמן לשטויות. הניסים הוחלפו במעשים

לא לחזור לשגרה, אלא לעלות רמה

כולנו מנסים לאסוף את הרסיסים האלה, את הזכרונות הנמסים. שאלות אבודות מחפשות תשובה

יוצאים לחרות

בואו נבדוק למה אנחנו משועבדים, מה מגביל אותנו ומפריע לנו, ובכל יום לתת פייט לעבדות הזו. כחודש עד פסח

לכל מתנגדי החיסון

התורה לא מאריכה כשמדובר על יצירת הקוסמוס כולו, אבל מאריכה כשמדובר בבניית המשכן, במה שהאדם עושה ופועל ומתקן בעולם הזה

כשהדרך מתארכת

שכל אחד יחשוב בסוף שנה זו, אם הוא לא רוצה לרענן את עולם התוכן שלו, לתת לנפש עוד דברים?

לוחמה בשטח בנוי

עלינו למצוא מה התפקיד הזה שלנו, להיות מועילים, לשאול את עצמנו: לאיזו מטרה אנחנו קיימים? מה משמעותי בחיינו?

תמיד לשאוף קדימה

יציאת מצרים מסמנת לנו כיוון תמידי בחיים, למרות הקשיים והמגבלות: למעלה

כתף אל כתף

אולי נפתור לא רק את הקיטוב סביב הקורונה, אלא גם את הבעיה הבסיסית של העם בתקופתנו

הגבלת יבוא

מה שעובר על ידידתנו הגדולה הוא עצוב, ולא כל טרלול אמריקאי צריך לאמץ ולייבא לכאן בכוח

כשאנחנו במיטבנו

מול אלימות עלינו לדגול בגישה אחרת: להקשיב לזולת בלב חפץ ופתוח. להקשיב לעצמי, להרפות, להוסיף חיים.

על נחיתת פולארד בארץ

סיפור של יהודי שחוזר הביתה

שיקום שנה

אז נכון שיש קורונה ויש בחירות, ויותר פופולרי לקטר על האופי הישראלי, אבל ראוי בסוף השנה האזרחית לזכור גם אנשים שבחרו לצאת מאזור הנוחות שלהם והיו מוכנים לסכן את חייהם כדי להציל חיים של אחרים

פרדוקס קורונה

צריך תקווה לטווח הארוך, בלי תקוות שווא לטווח הקצר

מקום שבו עוד מאיר אור יום

כך יכלה להיראות ההתמודדות של ישראל כולה – סולידריות, יצירתיות, אחווה

יש דור בקצה המנהרה

מזל שמומחים לא עמדו עם סטטיסטיקות ותחזיות קודרות ליד הצעירים שיצאו ממחנות הריכוז ־ב־45, או ליד ילדים באוהל במעברה בשנות ה־50 ,או ליד ילדי האינתיפאדה השנייה שהתבגרו בצל אוטובוסים מתפוצצים

לראות את התמונה הגדולה

מה, אמא, ישראל הייתה פעם כמו אירופה?

נדרשים למלא את החלל

כששמים את היהדות בראש סדר העדיפויות – לא מפסידים מאומה.

אין זמן עבור הפחד

תמיד צריך לדאוג לכך שהתקווה תהיה גדולה מהפחד.

יהודי פשוט

מהצד זה נראה כמו סצנה מסרט, אבל הפעם לא הוא היה הבמאי: יהודה יוצא לאט לאט, וברקע הקול מהדהד: "חתמנו בספר החיים"

עולם חסד יבנה

כשלונה של האנושות מושרש באנוכיות וניצול, תיקונה תלוי בחסד ונתינה

צומת ה-טי

בכל הקשור לפוליטיקה, לא כדאי לייבא את השיח מארה"ב הנה. בנינו כאן משהו אחר, טוב יותר

מה יישאר ביום שאחרי?

סיכום חגי תשרי שלא הכרנו

השקופים

אלה ארבעת המינים שלי, לסוכות תשפ"א

קפסולות של זהות

נדמה לי שמדינת ישראל צריכה בדחיפות את יום הכיפורים

שיפה ושונה תהא השנה

אומרים שבשנה חדשה צריך להתחדש, לזוז, לא להישאר אותו דבר. נדמה לי שזה בדיוק מה שעשינו בראש השנה תשפ"א

זה לצד זה

אנחנו מרבים לדבר על אחדות בינינו, אבל מתייחסים רק למי שכאן איתנו בהווה. האחדות שלנו, הגורל שלנו, כולל גם את כל מי שהיה ויהיה

רוצים לדעת יותר?

הרשמו עכשיו לניוזלטר הדו-שבועי שלנו

מדיניות פרטיות