בפרשת השבוע אברהם שולח את אליעזר כדי למצוא כלה ראויה ליצחק, רבקה. רבקה רואה את אליעזר וקודם כל רואה אדם צמא עם גמלים צמאים, והיא מיד משקה אותם מים ומארחת אותם יפה בביתה. לבן אחיה רואה את אליעזר ומייד רואה את הרכוש, הממון, הזהב והכסף שעל הגמלים, ומתלהב. לבן נכנס להגדה של פסח כרשע נצחי, רבקה נבחרת להיות רבקה אמנו. אלפי שנים מאז מלמדים אותנו פרשני הפרשה להביט אל האחר ברגישות, באכפתיות. פשוט לראות אותו, לשים אליו לב. 

שמונה נפשות נהרגו ביום שלישי, ביחד, ברגע אחד של חוסר תשומת לב, של זלזול, של אדישות, של התעלמות מהזולת. משפחת עטר נמחקה כולה מעל פני האדמה בתאונה בכביש 90. הרב אייל ורד כתב על כך השבוע לקהילתו בפתח תקווה דברים יפים: "אל תראו מכוניות, תראו בני אדם. במקום וולבו, הונדה ומזדה – משה ורבקה ואביטל. שמות, פנים, לבבות. תסירו את הפח, תורידו את החלונות, זה בני אדם שם בפנים. אנשים חיים, עם שגרה ברוכה, שלרגע אחד כרכו את שגרת חייהם בקופסת פח שקוראים לה מכונית". 

המסר הזה מהדהד מאליעזר והגמלים, ועד לג'יפ בכביש 90. שבת שלום.