בפרשת שלח לך, משה רבנו שולח 12 אנשים לתור את ארץ ישראל. הם חוזרים עם המסקנה שאין דרך לנצח במלחמה נגד תושבי כנען.

המפרשים מדגישים שמשה שלח את המרגלים רק כדי לענות על השאלה איך לכבוש את הארץ – ולא כדי להחליט "אם זה אפשרי". מה השתבש?

כדי לעזור לנו להבין את הבעיה, בואו נבדוק איזו מההצהרות הבאות מדויקת יותר:

"אני יכול להצליח".
או
"אני לא יכול להצליח".

במבט ראשון, האמירה "אני לא יכול" נראית מדויקת יותר. משום ש"אני", לא יכול לעשות בעצמי שום דבר, בכלל. רק בזכות ה' אני יכול אפילו להתעורר בבוקר ולקשור את השרוכים!

אבל, ברובד עמוק יותר, האמירה "אני יכול" מדויקת יותר. משום שאם אנחנו מבינים שהכל מתנה מה', אז אנחנו יודעים שאין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג. ה' הוא בעל הכוחות כולם – ועם ההבנה שהוא עומד מאחורינו, אין בסיס למילים "אני לא יכול".

המשנה אומרת: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן-חורין להבטל ממנה" – מה שמצפים ממך אינו לעשות הכל, אלא לעשות את הטוב ביותר שביכולתך. זה מה שה' ציפה מהמרגלים. המשימה נראית בלתי אפשרית? אתם חושבים שאתם לא מסוגלים לעשות את זה? זה בגלל שאתם חושבים בקטן, חושבים מוגבל, חושבים על בסיס כוחכם האישי.

לפני שמשה שלח את 12 המרגלים לדרכם, הוא הוסיף לשמו של יהושע את האות י'. י' היא האות הראשונה בשמו של ה'. זאת הייתה אמורה להיות תזכורת למרגלים – בכל פעם שבה הזכירו את שמו של יהושע – שה' תמיד איתנו.