בפרשת אמור ה' אומר לעם ישראל:

"ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב, ל"ב)

זכותו ואחריותו הראשונה של כל יהודי היא לקדש שם שמיים ברבים או במילים אחרות ויומיומיות יותר, לעשות יחסי ציבור טובים לה' ולתורתו. מצוות מסוימות משיגות זאת בהחלט, כמו ברית מילה. למה שנבצע ניתוח מיותר מבחינה רפואית, על ילד חסר ישע – ועוד בחלק רגיש כל-כך של גופו? המניע האפשרי היחיד הוא שככה אמר ה'! כשאנחנו עושים זאת, אנחנו מרבים את כבוד ה' בעולם, שזהו עיקר עניין קידוש ה'.

כל פרט ופרט בהתנהלות החיים שלנו יכול לפעול בדרך זו. פעם שאלתי אישה מה גרם לה להחליט לשמור תורה ומצוות. היא סיפרה שאחייניתה בת העשר החלה לשמור מצוות, הילדה השתנתה מילדה מצוברחת ומפונקת, למודל של נועם ונתינה. האישה חשבה לעצמה: "אם כך התורה משפיעה על האדם, אז זה מה שאני רוצה גם לעצמי!".

מצד שני, יהודי שמתנהג בצורה שלילית, הורס ומחלל את שם ה' – וזו הסיבה שבגללה אנחנו מוטרדים כאשר יהודי מרמה בעסקים. חוץ מזה שהוא עובר על דברי התורה האוסרים לגנוב, הצרה הנוספת היא שאנשים יגידו: "אם זה מה שהתורה עושה לבן-אדם, אז אני לא רוצה שיהיה לי חלק בזה". המעשים שלו מרחיקים אנשים אחרים מהאלוקים.

אפילו יותר מזה, התנהגות כזאת מביאה לידי ייאוש, משום שיש תחושה ש'אם העם היהודי – ה"אור לגויים" – מושחת, אז מה עם כל השאר'?

כל הזדמנות גדולה באה עם אחריות גדולה. שמו הטוב של האלוקים מונח על הכף. והדבר תלוי בנו.