פרשת אחרי מות דנה בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש בירושלים. אחד הרגעים הדרמתיים ביותר היה כאשר הובאו שני שעירי-עיזים למקדש, וגורל היה מוטל כדי לקבוע איזה מהם יושלך מהצוק הגבוה 'עזאזל' – בתור ה"שעיר לעזאזל" המקורי.

התלמוד מסביר ששני השעירים הללו היו צריכים להיות זהים במראם, גודלם וערכם הכספי, כך שלא יימצא בהופעתם דבר שיבדיל ביניהם. הכל מוחלט על פי הגורל – סיכויים של "פיפטי-פיפטי", להפוך לקורבן טהור לאלוקים, או לפגוש במוות מעורר חלחלה.

המקובלים מסבירים שיש כאן משל לבחירה החופשית שלנו. בכל רגע נתון, יש לנו בחירה של לעשות או לא-לעשות את הדבר הנכון. סביר מאוד שלאף אחד מאיתנו אין כוונה לרצוח. ומצד שני, לא נראה שאנחנו מוכנים לעזוב הכל ולרוץ להציל ילדים גוועים באפריקה. הבחירות האמיתיות שלנו תחומות בנקודה מסוימת שבה, באופן מעשי, ה'כן' וה'לא' הם בעלי משקל זהה – והסיכויים לבחור לכאן או לכאן הם שקולים.

המשמעות של כל זה, היא שאף אחד אינו צדיק או רשע מעצם מהותו. בכל רגע אנחנו בוחרים להיות – באותו רגע – צדיקים או רשעים, לצמוח או לקמול. הסיכום הכולל של כל ה'רגעים' הללו, הוא שמגדיר את מצבנו הרוחני והערכי.

הרב הירש מסביר שעצם הבנת רעיון שני השעירים, מביא אותנו לרמה נעלה יותר. משום, שלמרות שהבחירה החופשית מקנה לנו עוצמה אדירה, אם לא נבין שהכוח הזה נמצא בידינו, ניתן להחלטות "להתרחש מעצמן", בלי להשתמש בבחירה החופשית באופן פעיל.

חז"ל אומרים שיותר גדולה ממתנת הבחירה החופשית, היא העובדה שה' גילה לנו שיש לנו בחירה חופשית. ואכן, כפי שאנחנו למדים משני השעירים, נקודת הבחירה יכולה להוות את עצם ההבדל בין התקדמות לנסיגה... בין חיים למוות.