פרשת שמיני מתארת את חנוכת המשכן, המקדש הנייד שליווה את עם ישראל במשך 40 שנות הנדודים במדבר. במשך שבעת הימים הראשונים, משה שירת בקודש, ואז, ביום השמיני והאחרון של החנוכה, קיבל אחיו אהרון את תפקיד הכהן הגדול.

הכל מוכן וההוראות לאהרון ברורות: הוא צריך לצעוד קדימה ולהתחיל בעבודה. ובכל זאת, באופן מוזר, משה צריך לעודד את אהרון שלוש פעמים.

מה גורם להיסוסיו של אהרון?

המפרשים מסבירים שזה משום שאהרון סייע בהכנת עגל הזהב, והוא הרגיש בלתי ראוי לתפקיד הכהן הגדול.

כשעמד אהרון במקדש, נראו בעיניו ארבע פינות (קרנות) המזבח כקרני שור. הזיכרון השלילי של עגל הזהב כל כך העיק עליו, עד שדמות העגל הופיעה לפניו – בפינות המזבח – כשור בוגר!

משה, ברוב חכמתו, מסביר אז לאהרון את הדבר הבא: אתה רואה את הדברים בצורה הפוכה. דווקא משום שהמצפון מציק לך, נבחרת לתפקיד הרם של הכהן הגדול! אין תקווה לאדם שאינו מתחרט על מעשיו השליליים. אבל אתה, אהרון, מעורבותך הקטנה בחטא העגל נעשתה רק מתוך כוונות טהורות – ובכל זאת אתה כל כך מודאג; זה בדיוק מה שהאלוקים רוצה ממי שישרת בתור כהן גדול.

אנחנו יכולים לשלב את הרעיון הזה בחיינו. כשאנו מגלים שטעינו, טוב להתחרט על כך, ואז, להשתמש במעשה הזה בתור ניסיון מלמד – כפי שעשה אהרון – ולהמשיך לנוע בענווה אל העתיד.