לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




צו(ויקרא ו-ח)

להגיע אל המזבח… בכל מחיר?

תחילת פרשת צו מתארת כיצד מדי בוקר, היה אחד הכוהנים מסלק את האפר שהצטבר במשך הלילה על המזבח שבבית המקדש בירושלים.

התלמוד מסביר שהכוהנים היו נאבקים – פשוטו כמשמעו – על הזכות לסלק את אפר הקורבנות בבוקר. הם היו אפילו מתחרים בריצה במעלה כבש המזבח, כדי לראות מי יגיע לאפר ראשון!

דבר זה ממחיש את התאווה שהייתה לכוהנים לשרת את האלוקים – הם היו ממש נלחמים כדי לנקות את המקום (הלוואי שהייתי מצליח לשכנע את הילדים שלי לסדר את חדרם...).

התלמוד ממשיך ומספר כיצד פעם אחת רצו שניים מהכוהנים במעלה הכבש, כאשר אחד מהם דחף את חברו וגרם לו ליפול ולשבור את רגלו. תקריות כאלה חזרו על עצמן, עד שהכוהנים נאלצו לייסד שיטה נינוחה יותר של הטלת גורל, כדי לקבוע איזה כהן יסלק את האפר מן המזבח בכל בוקר.

מצד אחד, התלהבותם של הכהנים בהחלט ראויה לשבח. אבל מצד שני, הדרך שבה ההתלהבות הזאת באה לידי ביטוי הייתה לפעמים בושה לבית מקדש ה'.

יש ביהדות עיקרון שנקרא "דרך ארץ קדמה לתורה" – התנהגות נאותה קודמת לתורה. אדם אינו רשאי לנהוג גסות באחרים, ובו בזמן לטעון שהוא עבד נאמן לה'.

אז בפעם הבאה שמישהו עוקף אותנו מימין בפקק תנועה ואנחנו ממש מוכרחים "להראות לו", נזכור: כל אדם נברא בצלם הא-ל, ואחת הדרכים הטובות ביותר לגלות כבוד לאלוקים, היא לכבד כל אדם.

28/3/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 30/3/2009 03:50

אמת. ואהבת לרעך כמוך. אהוב את עצמך וכך גם את זולתך. התוצאות תגענה בדרך ממילא.

אל תדחוף בדרך לקיום מצווה, שכן זוהי בעיטה בדלי. הייתי אף אומר, זהו חטא. עבירה על מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
אם תוצר הלוואי של פעולתנו הנו גסות ופגיעה במאן דבעי, ראוי להטיל ספק ולבחון העשייה והחלופות. אין לזלזל ב"מחיר" העשייה (אותו ישלם זולתנו).

אתמול פתחתי את החלון, ביושבי 10 דקות בטור המכוניות ברמזור. פניתי אל ה"מקצר / חותך" הרביעי, זה שביקש להכנס ממש לפני. שאלתי אותו כיצד קורה שאני ממתין כל כך הרבה זמן, בסבלנות, בשעה שכה רבים "מקצרים". היהודי (חובש כיפה) הלך תחילה סחור - סחור וסיפר על "חשבתי שגם המסלול הזה הוא לפניה". חייכתי אליו ושאלתי אותו, כיצד, אצלנו בישראל, כה רבים טועים ו...חושבים ש... כי נדמה לי שבמקומות אחרים בעולם, נהוג להמתין בתור. טור ארוך של אורך רוח. גם אני לא נהנה לחכות. אז איך, כאן אצלנו, כה רבים חושבים ש...?" הבחור כבר הבין, הודה והתנצל.
סיכמתי את השיחה בציון כי אני שמח על קיומה.
כך, בדרך ארץ ובנועם, באדיבות וברוח טובה, ניתן להשיב למה שנתפס כגסות. כולנו לוקים מדי פעם בגסות.
אשרי המקבל עליו לתקן הגסות, באדיבות.

פרשת השבוע עוסקת בדיני קורבנות.
הגיע הזמן להפסיק להרגיש קורבן, של הנסיבות, או של אחרים. עלינו לקחת אחריות על מעשינו ולא להטיל אחריות ואשמה על אחרים. איננו קורבנות, אלא של מעשינו ואי עשייתנו. רוצים לעשות טוב? פשוט תעשו. טוב?

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub