בשבת זו אנחנו קוראים בבית הכנסת גם את פרשת "זָכוֹר", שמתארת כיצד תקף עמלק את עם ישראל, לאחר צאתו ממצרים – למרות שעמלק חי בארץ מרוחקת ולא עמד תחת שום איום ממשי בזמן הקרוב.

מדוע תקף עמלק?

התורה מתארת את תקיפת עמלק במלה "קָרְךָ" – שמשמעותה 'בדרך מקרה'. כל הפילוסופיה של עמלק היא שאין תכנון או השגחה בעולם. הכל מקרי, מוכתב על ידי המקרה, המזל והגורל. לכן החליט המן – צאצא ישיר של עמלק – להרוג את היהודים על פי הפור-הגורל, שממנו נגזר שם החג "פורים".

באופן פילוסופי, עמלק ועם ישראל עומדים בשני הקצוות המנוגדים של הספקטרום. היהדות מאמינה שלעולם יש מטרה ומשמעות, ושהאלוקים מעורב אישית בחיינו. למעשה, זה בדיוק הלקח שנלמד מפורים: אפילו כשהמצב נראה עגום, האלוקים נמצא איתנו ומנהל את מה שקורה. עם גזירתו של המן נראה היה שנחרץ גורלו של עם ישראל. אבל אז הגיע המהפך.

ובחיינו - מידת הטלת הספק שלנו לגבי מעורבותו של האלוקים, היא בדיוק מידת שליטתה של תפיסת המקריות העמלקית בחשיבתנו.

המקובלים מזכירים שערכו הגימטרי של "עמלק" (240), זהה לערך המילה "ספק". כוחו של עמלק הוא לעורר ספקות באשר למה נכון ואמיתי בעולם, ולגבי חלקו של האלוקים בניהול העניינים באופן הטוב ביותר שקיים.

המושג הזה כל כך חשוב, עד שאחת מ-613 המצוות היא מצוות "זָכוֹר" - לזכור את מה שעשה לנו עמלק. וזה מה שאנחנו עושים מדי שנה, בשבת שלפני פורים. אז בואו נכניס את המסר הזה ללב, ונמלא את חלקנו במלחמה נגד תפיסת העולם המקרית של עמלק.