פרשת ויירא מספרת על מלאך – מחופש לנווד – שבא אל אברהם ושרה, כדי לבשר להם שהם עומדים לזכות סוף סוף בבנם המשותף הראשון. הייתה זו הפתעה גדולה, בהתחשב בכך שאברהם היה בן 99 ושרה בת 90.
בתגובה טבעית למדי לבשורה המהממת הזו, שרה צוחקת בחוסר אמון.
התלמוד אומר שצחוקה של שרה היה טעות. היא הייתה צריכה לענות: "אמן, כן יהי רצון" – משום שכשמישהו מברך אותנו, אף פעם אסור לנו לזלזל בכך.
אנחנו לומדים את העיקרון הזה מסיפור מופלא שאירע לרבי ישמעאל, הכהן הגדול בבית המקדש, כשנכנס לקודש הקדשים ביום הכיפורים. שם, נראה אליו הקדוש ברוך הוא בעצמו וביקש מרבי ישמעאל שיברך אותו (ראוי לציין, שרבי ישמעאל בירך אותו שרחמיו יכבשו את כעסו)! ואם מלך מלכי המלכים בורא כל העולמות רוצה בברכת בשר ודם… אנו יכולים ללמוד את העיקרון, שלא להקל ראש בברכתו של אף אדם, יהיה מי שיהיה.
אז מהי התגובה הנכונה לכל מי שמברך אותנו בבריאות טובה, בילדים או בהצלחה? עלינו להאמין ביכולתו של כל אדם להיות צינור שיוליך אלינו את ברכת האלוקים. ובהתאם לכך, נענה לו בחן ובהכרת-תודה: "אמן," ונוסיף: "תבורך גם אתה מאת ה'".
(4) אנונימי, 17/11/2016 20:30
00
יש את זה גם באנגלית?
דיני, 19/11/2016 16:56
כן
http://www.aish.com/tp/b/tb/48942761.html
(3) יעל, 9/11/2011 14:02
מקסים כתמיד!
אני נעזרת באתר כל שבוע כדי להגיד משהו על פרשת השבוע לילדיי.
(2) הררי, 11/11/2008 07:09
התוצאה נכונה הדרך לא !!!
אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. אבל מכאן ועד לומר ששרה צחקה מיד לאחר הברכה הוא בניגוד משוע למה שכתוב בתורה. בתורה כתוב ששרה צחקה רק לאחר ששבו אליה נעוריה ןלא מיד עם שמיעת הברכה.
(1) אנונימי, 10/11/2008 20:23
Sara''s laugh.
that truth.