רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ה'שבועי' של שרגא

שבת – מקדש הזמן

ויקהל-פקודי (שמות לה:א-מ:לח )

מאת הרב שרגא סימונס

בואו נפתח בחידה נחמדה על התורה: יש מצוות שאנו מקיימים על ידי אכילה (לדוגמא, אכילת מצה בחג הפסח). יש מצוות שמקיימים על ידי ביצוע פעולת חשיבה (למשל, לימוד תורה). יש מצוות שיש לקיים על ידי דיבור (למשל, קריאת שמע) ויש מצוות שאנו מקיימים בעזרת השמיעה (לדוגמא, שמיעת תקיעות השופר בראש השנה). אך קיימות מצוות מסוימות, שניתן לקיימן באופן מלא, רק אם 'נעטוף' את כל גופנו בתוכן, כלומר, ניצור מצב שכל גופנו מוקף במצוות הללו. נסו לנחש באילו מצוות מדובר, עוד לפני שתקראו את ההמשך...
 


ארבע המצוות של הגוף כולו

אלו הן ארבע המצוות, הדורשות את שילובו של הגוף כולו בקיומן:

  1. סוכה – בחג הסוכות, המצווה היא להיות מוקף לגמרי בסוכה ולשבת בה שבעה ימים שלמים.

  2. מקווה טהרה – בזמנים המתאימים לכך, אנו נדרשים לטבול את כל גופנו במי המקווה המטהרים.

  3. ארץ ישראל – ליישב את ארץ ישראל ולגור בה, זו מצווה גדולה וחשובה.

המשותף לשלוש המצוות הללו, שניתן לקיימן רק במקום מאד מסוים: סוכה, מקווה וארץ ישראל.

ומהי המצווה הרביעית?

המצווה הרביעית היא – שבת!

מדובר במנוחה, בנופש אמיתי, המתרחש בכל מקום בעולם וללא כל עלות כספית.

כאשר מגיעה השבת, אנו למעשה מתעטפים במימד חדש ומיוחד של זמן. מבחינה זו, השבת היא מצווה השונה באופן מהותי משאר המצוות. השבת היא ממד מיוחד של קדושה, המגיע ישירות אלינו, פעם בשבוע, בכל שבוע. בשונה משלוש המצוות האחרות, אותן ניתן לעזוב בכל רגע – לצאת מן הסוכה או לעזוב את ארץ ישראל, השבת היא יציבה וקבועה. היא ישות שנמצאת מעבר לגבולות המרחב הפיזי. מדובר במנוחה, בנופש אמיתי, המתרחש בכל מקום בעולם וללא כל עלות כספית. אין צורך אפילו בסוכן נסיעות לשם החופשה המיוחדת הזאת.
 


ישות מקודשת

אך מהי בכלל 'קדושה'? ובכן, למילה 'קודש' יש הקשר של ניתוק והפרדה. אנו עורכים בליל שבת את טקס הקידוש, בכדי להבדיל בין השבת לבין שאר ימות השבוע. בטקס הקידושין תחת החופה, בני הזוג מייחדים זה את זו לסטטוס מובדל ומיוחד הנפרד לחלוטין מכל אדם אחר בעולם.

הקדושה היא ישות מטאפיזית רוחנית, שרק הנשמות שלנו מסוגלות לתפוס. לפני כמה שנים שהיתי בחוץ לארץ למשך חודשיים שלמים ובסופם חזרתי הביתה, לארץ. הטיסה שלי חזרה לארץ היתה ביום רביעי בשבוע. לא עברו יותר מכמה דקות לאחר הנחיתה, כאשר פתאום ראיתי מישהו אוחז עט בידו ומתחיל לכתוב משהו. אמרתי לעצמי באופן כמעט אינסטינקטיבי: "הי, אסור לכתוב בשבת!", אבל מייד נזכרתי שהיום רק יום רביעי.

הייתי מאד מבולבל מאותו אירוע. הצלחתי להבין, שהחוויה של החזרה לארץ הכניסה בי 'זריקה' של קדושה – ובאופן אינטואיטיבי קישרתי את הרגשות הללו לתחושות המיוחדות של יום השבת. ארץ ישראל, בהיותה כולה קדושה של מקום, יצרה תחושה זהה לשבת, שהיא למעשה קדושה של הזמן.>br/>


יום השבת והמשכן

בתחילתה של פרשת השבוע, משה רבנו מקבץ יחד את כל בני ישראל ("ויקהל") ואומר להם את הדברים הבאים:

"ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות ל"ה:3-2).

מייד לאחר הפסוקים הללו, התורה מתארת את המלאכות הנדרשות לבניית המשכן – שהיה האתר המקודש ביותר לעם ישראל באותה התקופה. למעשה, כל שאר הפסוקים עד סוף הפרשה (יותר ממאה פסוקים!), מכילים תיאור ארוך ומפורט של מבנה המשכן, שעתיד להיבנות. נשאלת השאלה, מדוע מעמידה התורה בסמיכות כה קרובה את נושא הקמת המשכן למצוות השבת?

"יותר מששמרו עם ישראל על השבת, שמרה השבת על עם ישראל".

התשובה חד משמעית – השבת והמשכן אחד הם! הם ישות אחת, המקשרת אותנו אל ממד מיוחד של קדושה. במשך אלפיים שנות הגלות לאחר חורבן בית המקדש, השבת שימשה כמעין תחליף למקדש וסיפקה מרחב בו ניתן היה לשמור על ערכי התורה, בתוך עולם עוין ומנוכר. או כפי שנאמר פעם: "יותר מששמרו עם ישראל על השבת, שמרה השבת על עם ישראל".
 


מיקרו-קוסמוס של הבריאה

הקשר בין יום השבת לבין בית המקדש הוא למעשה הרבה יותר עמוק. בפסוקים המצוטטים לעיל, התורה אוסרת על כל "מלאכה" בשבת ומגדירה אותה כחילול שבת. דבר זה מוזר מאד, משום שחוץ מהעובדה שיש ציון מיוחד על איסור הבערת אש בשבת, אין בתורה שום מקום אחר בו קיימת הגדרה ברורה של המושג "מלאכה". תארו לעצמכם את משה רבנו יורד מהר סיני ואומר לעם ישראל, שאסור להם לעשות כל "מלאכה" בשבת והעונש לעובר על הכלל הזה הוא מוות. השאלה הראשונה המתבקשת היא: מה זאת "מלאכה"?!

הגמרא (במסכת שבת דף ע"ג ע"א) מסבירה זאת כך: התורה העמידה את נושא השבת בסמוך לבניית המשכן, כדי ללמד אותנו, שאותן הפעולות שנדרשו לבניית המשכן, הן הפעולות האסורות לנו בשבת. לדוגמא, כיוון שבבניית המשכן היה צורך במלאכת התפירה, הרי שאסור לנו לתפור ביום השבת ובדומה, בניית המשכן דרשה את מלאכת הבישול ולכן אסור לנו לבשל ביום השבת.

נשמע לכם שרירותי? אין זה כך. אנשי הקבלה מסבירים זאת באופן הבא:

הקב"ה ברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי. מתוך הניסיון והשאיפה שלנו ללכת בדרכיו של הקב"ה, גם אנו מצווים לחדול ממלאכה בעצמנו ביום השביעי. אך באיזה אופן "נח" הקב"ה ביום השביעי של בריאת העולם?

כאן נכנס המשכן לתמונה, כשהוא מייצג בעצם מיקרו-קוסמוס של היקום כולו – גרעין המכיל את כל האנרגיות, התבניות והמשאבים הקיימים בעולם הגשמי. בצלאל, שהיה האדריכל הראשי בבניית המשכן, הצליח להבין את תוכנית הבניה של המשכן, רק משום שהבין את קוד הבריאה כולה. למעשה, משמעות שמו של בצלאל הוא "בצל הא-ל", בצלו של הא-ל.

לכן, כיוון שהמשכן הוא מיקרו-קוסמוס של היצירה כולה, המלאכות הנדרשות לשם בנייתו הן בדיוק אלה שבוצעו על ידי הקב"ה (באופן מטאפורי בלבד, כמובן), במהלך בריאת העולם. לדוגמא: כיוון שבניית המשכן דרשה את מלאכת הכתיבה, אנו מחקים את דרכיו של הקב"ה ונמנעים מפעולת הכתיבה ביום השבת.

הפעולות האסורות בשבת – ה"מלאכות" – הן שונות מההגדרה הכללית של המילה "עבודה". ביום השבת איננו נמנעים מלעשות "מאמץ", אלא רק מפעולות שיש בהן יצירה חדשה. לדוגמא, יתכן שבשבת אמנם מותר לנו לסחוב ארגז כבד מקומת המרתף אל עליית הגג שלנו, אך באותו הזמן, אסור לנו לעשות פעולה פשוטה כמו להדליק גפרור קטן. כאשר אנו מזיזים את הארגז, אין בכך כל שינוי מהותי בחפץ, אך בהדלקת הגפרור קיימת יצירה חדשה ממש.
 


שלום והרמוניה

בשבת, ביום בו אנו חדלים מיצירה, אנחנו משוחררים לגמרי מהצורך להתחרות בעולם שסביבנו.

לכן הפרשה שלנו מכונה בשם "ויקהל", מלשון קהילה, התקהלות.

התורה בוחרת דווקא באיסור הבערת האש, כדוגמא יחידה ל"מלאכה" האסורה בשבת. הדוגמא הזו מתמצתת בתוכה את כל האנרגיות הבוערות והמכלות, מהן מנסה השבת להימנע. במקום לכפות את רצוננו על העולם, אנו בוחרים להצטרף אליו ולחיות בהרמוניה ובהתאמה אליו. איננו נוהגים במכונית, איננו עובדים את האדמה בעזרת בהמות ואפילו איננו קוטפים גבעול אחד קטן של דשא.

בשבת כולנו הופכים למעין מלאכים. אנו מנצלים את הרוחניות היתרה "שיורדת" לעולם ביום השבת ובעזרתה אנחנו מתמקדים ומתרכזים במטרות הרוחניות שלנו. הרוחניות היתרה שלנו מתבטאת בתפילות, בלימוד התורה, בסעודות החגיגיות ובזמן האיכותי בו אנו שוהים עם בני משפחתנו. לכן הפרשה שלנו מכונה בשם "ויקהל", מלשון קהילה, התקהלות. משך יום אחד בכל שבוע ושבוע, לא קיימת שום תחרות. ישנה רק זרימה נעימה.
 


פסק זמן מהמרוץ

חוץ משלום ואחווה בקרב אנשי הקהילה, השבת מביאה עמה גם שלום אישי ופנימי. במשך ששה ימים בשבוע, האדם המודרני נעול למעשה במעגל אינסופי של פלאפונים, דואר אלקטרוני ופקסים. השבת, היא בעצם ההזדמנות שלנו לקחת צעד אחד לאחור ולרגעים מועטים, לשחרר את עצמנו משליטתם המוחלטת של אמצעי התקשורת השונים.

לפני שנים רבות יצא לי לראיין כוכב רוק מפורסם, שבדיוק היה בשיאה של קריירה זוהרת ומוצלחת במיוחד. (מצטער, אני לא מזכיר פה שמות...). "אמור לי", ביקשתי ממנו, "מהו החלק הטוב ביותר בלהיות כוכב רוק? האם מדובר בפרסום הגדול שלך? אולי זה הכסף שאתה מרוויח? האם מדובר דווקא בסיבובים שיוצא לך לעשות בכל העולם?"

הוא חשב למשך דקה ארוכה ואז ענה: "הדבר הטוב ביותר בלהיות כוכב רוק, הוא לעלות על הבמה בכל ערב".

חשבתי לעצמי שמדובר בתשובה מעניינת מאד. "אז תגיד לי בבקשה", המשכתי לשאול, "מהו החלק הטוב ביותר של לעלות על הבמה בכל ערב? האם מדובר בקהל המריע? אולי אלה האורות והמוסיקה הרועשת? האווירה המיוחדת של מסיבה אינסופית?"

"החלק הטוב ביותר של לעלות על הבמה בכל ערב, הוא שאף אחד לא יכול להשיג אותי בטלפון בזמן שאני על הבמה".

הוא הביט בי בכנות מלאה ואמר לי: "החלק הטוב ביותר של לעלות על הבמה בכל ערב, הוא שאף אחד לא יכול להשיג אותי בטלפון בזמן שאני על הבמה".

מה? שמעתי טוב?!

עמד לפני אדם, שלכאורה היה לו הכל בחיים – כסף, תהילה, כבוד וכל מה שהוא רצה, זה פשוט הפסקה קטנה מהכל!

עבור כל יהודי, השבת היא מעין הפסקה. היא מעניקה לנו כוחות – לא כאלו המיועדים לסייע לנו בביזנס – אלא כוחות שאמורים לעזור לנו להיות משוחררים מהתלות בעבודה היומיומית. השבת מעניקה לחיינו ולשבוע העבודה שלנו פרספקטיבה חדשה ואיזון בריא. בדיוק כמו שקוביה בעלת ששה צדדים שואבת את כוחה מהמרכז, כך גם אנו מקבלים את הכוח להשקיע בששת ימי העבודה שלנו, מיום השבת – שהוא הכוח הפנימי המניע את הכל.
 


הבאת גאולה לעולם

השבת היא המפתח לעתיד היהודי.

הגמרא (במסכת שבת, דף קי"ח ע"ב) אומרת: "אם כל יהודי היה שומר רק שתי שבתות רצופות בחייו באופן מלא, הגאולה הסופית הייתה מגיעה לעולם מייד".

מדוע כל כך חשוב לשמור שתי שבתות רצופות באופן מלא? מדוע לא מספיקה שבת אחת לשם הבאת הגאולה?

קיים הבדל של עולם ומלואו בין השבת הראשונה לשבת השניה. הניתוק והבידוד שמאפשרת השבת משאר העולם, בוודאי מובילים להתרוממות נפשית אדירה, אך זהו אינו סוג השבתות שיוביל אותנו אל הגאולה. יותר מאשר יום אחד בודד, השבת חייבת להשפיע ולהקרין על שאר ימות השבוע. היא חייבת לרומם את כל מחשבותינו ומעשינו בחיי היומיום שלנו.

השבת איננה "סוף השבוע" שלנו, אלא היא מהווה נקודה מרכזית ועיקרית – מקור עשיר לאנרגיות שלנו.

השבת איננה "סוף השבוע" שלנו, אלא היא מהווה נקודה מרכזית ועיקרית – מקור עשיר לאנרגיות שלנו. השבת השניה, שמגיעה לאחר שבוע שהושפע בצורה כל כך חזקה מהשבת הקודמת, שונה לחלוטין מהשבת הראשונה. היא מייצגת שיא רוחני גבוה במיוחד ולא רק 'אי' של רוחניות בתוך ים של גשמיות. זהו סוג השבתות, שהשומר אותן יביא את הגאולה לעולם. זהו "השלום" הקבוע והמוחלט אליו מייחלים אנשי העם לאורך כל הדורות.

ביום ששי הקרוב, בשעה שהחמה שוקעת, קחו לעצמכם דקה אחת ונסו לבצע את התרגיל הבא: כווצו את אגרופיכם למשך 60 שניות. כעת הרפו את השרירים בידיים. זוהי, חברים יקרים, מהותה של השבת.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.

מאמר בנושא קרוב: שבת – אסור, אסור ו... אסור!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן