(המשך לנושא של השבוע שעבר)

לפני מספר שנים למדתי שיעור חשוב בנושא התנצלויות. ישבתי בכיתה מספר דקות לפני שהשיעור היה אמור להתחיל. חיכינו שהמורה יגיע, וכשאחד מחברי ללימודים נכנס לכיתה, ברכתי אותו, בקול רם, בקבלת פנים חמה ביותר: "שלום, אהרון!"

לאחר שהסתיים השיעור, אהרון ניגש אלי ואמר: "אני כל כך כעסתי עליך, עד שרציתי להחטיף לך אגרוף בפנים!"

"על מה אתה מדבר?", שאלתי.

אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.

אהרון הסביר את דבריו. כשהוא נכנס, ואני ברכתי אותו לשלום בקול רם, הוא חשב שאני מנסה לגרום לכולם לשים לב לעובדה שהוא הגיע באיחור.

כמובן שזו בכלל לא הייתה כוונתי, והסיבה היחידה שה"שלום" שלי הציק לאהרון, הייתה שהיו לו נקיפות מצפון לגבי האיחור שלו!

אבל אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, או אם הפגיעה שלי נעשתה בכוונה או בשוגג. המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.
 

גישות להתנצלות

בפעם הבאה שמישהו פוגע בכם וניגש להתנצל בפניכם, שימו לב לאופן שבו הוא עושה זאת. קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: יש את מה שאני מכנה "התנצלות כנה", ויש את ה"התנצלות האנוכית".

השיטה הכנה היא קצרה ומתוקה, ונשמעת בערך כך:

"אני מצטער שפגעתי בך. אני אקפיד להיזהר שלא לעשות זאת שוב בעתיד".

נקי, ישיר, בלי תירוצים. אילו היית נפגע ממישהו, האם לא היית מרגיש טוב יותר לאחר שקיבלת התנצלות מסוג כזה?

הסוג הבא הוא "ההתנצלות האנוכית". היא נשמעת בערך כך:

קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: "התנצלות כנה", ו"התנצלות האנוכית".

"אני מצטער. אבל לא עשיתי את זה בכוונה. היה לי יום קשה, ולא שמתי לב למעשים שלי. ובכלל... למה אתה כל כך רגיש בקשר לזה?!"

האדם אמנם הביע התנצלות כלשהי בפיו, אך היא חלולה לחלוטין, כיוון שאין בלבו כל חרטה. האיש הזה חושב בלבו: "זאת לא אשמתי, ולא עשיתי שום דבר רע".

סוג זה של התנצלות לא רק שלא מצליח לפייס את האדם שנפגע, אלא אפילו גורם לכל המצב להחמיר. מדוע? משום ש"ההתנצלות" למעשה אומרת: "העובדה שהמעשים שלי פגעו בך איננה ממש הבעיה שלי. ומכיוון שאינני מתחרט על מעשי, אין בכוונתי לעשות מאמץ לשנות את דרכי. להפך, אם אמצא בנסיבות דומות בעתיד, אני אעשה שוב את אותו הדבר, ואפגע בך כמו בפעם הקודמת!"

המסר שהועבר במסווה של "התנצלות" הופך למעשה לעלבון.
 

ההשפעות החיוביות של ההתנצלות

ההתנצלות עשויה להיות חוויה קשה ומשפילה. כשאנו מתנצלים, אנחנו עלולים להרגיש פגיעים, קטנים ורעים.

אבל זה לא חייב להיות כך...

דמיינו לעצמכם שהמעיל שלכם הוכתם מלכלוך כלשהו. כמובן שעליכם לשלוח אותו לניקוי יבש. האם אתם מרגישים מדוכאים כאשר בגדיכם מתלכלכים? כמובן שלא! אתם יודעים שהלכלוך אינו הופך למרכיב קבוע בבד.

היהדות אומרת שהמצב זהה כאשר אנו עושים טעות. הנשמה שלנו היא הבגד שהתלכלך. המשימה שלנו היא לנקות אותה. אבל הטעות שעשינו איננה הופכת אותנו לאדם רע מהיסוד! למעשה, הגמרא (יבמות ע"ט) אומרת שמידה מסוימת של בושה היא חיונית לנפשו של כל יהודי.

כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו.

יש להבחין בין אשמה "בריאה" לבין אשמה "לא בריאה". אשמה שאיננה בריאה, באה לידי ביטוי כשמישהו מרגיש שהוא אדם רע. אשמה בריאה לעומת זאת, מתבטאת בכך שאתם שומרים על ההכרה שאתם אנשים טובים, אך בו זמנית מכירים בעובדה שבחרתם תוך שיפוט לקוי לבצע מעשה שגוי.

נסו להיזכר באירוע שבו התנצלתם. כיצד הרגשתם לאחר הבעת החרטה? ההרגשה היא כאילו עברתם חיטוי לנשמה! כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו. אנחנו מנקים את הכתם ומשיגים בחזרה את הטוהר שאבד לנו קודם לכן. אנו משאירים את העבר בעבר, וממשיכים הלאה אל העתיד.
 

משהו באוויר

פרשת השבוע פותחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כ"ט:9). למעשה מדובר כאן בראש השנה, היום שבו כל יהודי עומד לפני הקב"ה, ועורך בדיקה עמוקה ויסודית באשר למעלותיו וחסרונותיו.

זהו הזמן המתאים ביותר, עוד לפני יום כיפור, לתקן את השגיאות שלנו. אז בואו נתחיל עם כל אותם אנשים יקרים להם אנו "חייבים" התנצלות. הקב"ה נמצא "קרוב" אלינו, וכפי שאומר הפסוק בפרשת השבוע: "ומל [יסיר את המכשולים] ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל':6). כשאנו נעשה את הצעד הראשון לפיוס, הקב"ה ודאי יסיר את כל המכשולים העומדים בדרכנו.

יש משהו באוויר בימים המיוחדים האלו... בואו ננצל אותו לטובה!

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.