"לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים, והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך; ואם לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך, והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, והשבות לו; וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם..." (דברים כ"ב:3-1).

"השבת אבדה" היא אחת מ-613 המצוות שבתורה. ברמה הבסיסית ביותר, הכוונה היא שאם אנו מוצאים כסף או חפץ כלשהו, אנו מחויבים לחפש אחר הבעלים ולהשיבם אליהם.

"לא תוכל להתעלם". הציווי הזה מוציא מכלל אפשרות את היכולת להעמיד פנים שלא ראינו את האבדה, ולהמשיך בשגרת חיינו.

התורה מוסיפה ממד עמוק יותר: "לא תוכל להתעלם". הציווי הזה מוציא מכלל אפשרות את היכולת להעמיד פנים שלא ראינו את האבדה, ולהמשיך בשגרת חיינו.

במושגים מעשיים הכוונה היא, שמוטל עלינו לתלות מודעות באזור בו נמצאה האבדה, במטרה למצוא את בעליה. לדוגמא, נוכל לפרסם מודעה בזו הלשון: "נמצאה מזוודה ב-1 ביולי ברחוב הרצל. בעל האבדה מוזמן ליצור קשר בטלפון מספר 1234567 – 02".

המפתח למודעה טובה, הוא לחשוף מספיק פרטים אודות האבדה, כך שיעזרו לבעליה לזהות שמדובר בחפץ שלו, אך לא לפרסם יותר מדי פרטים, בכדי שלא יבואו אנשים ויטענו באופן כוזב שהאבדה שייכת להם. כל מי שמתקשר וטוען שהמזוודה שלו, יתבקש לתת סימנים מזהים בסיסיים של החפץ (צבע, גודל, וכד'), ואולי אף לפרט כמה מן הדברים שהיו בתוך המזוודה. בדרך זו, אנו יכולים להיות בטוחים שהאבדה תושב לבעליה האמיתיים.

הכלל שהכרנו כילדים: "זה שלי כי אני מצאתי ראשון " – בהחלט לא משקף את התפיסה היהודית!

אחריות לנזק

דבר נוסף שאנו מחויבים לו במסגרת המצווה, הוא לקיחת אחריות על הנזק שנגרם לרכושו של הזולת. הדוגמא הקלאסית לכך היא מקרה, שבו לרוע מזלי, "דפקתי" רכב אחר שחנה במגרש החניה. במקרה כזה, עלי להשאיר פתק עם מספר הטלפון שלי על המכונית הפגועה.

הגמרא (בבא מציעא דף ל"א ע"א) מרחיבה את מושג ה"אחריות לנזק", ומסבירה שגם "מניעת נזק" היא חובה המוטלת עלינו. לדוגמא, אם ביתו של שכנך עומד להיות מוצף, והוא לא נמצא בבית, עליך לעמוד ולבנות חומה של שקי חול בכדי למנוע את הנזק העתיד לבוא. (מותר לך לאחר מכן לבקש פיצוי ותגמול על מעשיך).

אני זוכר מקרה שאירע בביקורי הראשון בישיבה בירושלים. עמדתי והבטתי בלוח מודעות התלמידים וקראתי ברפרוף את המודעות שהיו תלויות שם. אחת מהמודעות משכה במיוחד את תשומת לבי:

"שברתי בטעות ספל בצבע כחול. אם הספל שלך, אנא צור עמי קשר, בכדי שאוכל לפצות אותך."

אותו אדם יכול היה לשבור את הספל, לא לספר על כך לאף אחד, ואיש לא היה יודע דבר. אך הוא היה נחוש לסיים את האירוע בצורה הגונה. האם לא היה נפלא אילו כל העולם היה נוהג באופן שכזה?!

אך זהו אינו סוף הסיפור. כעבור שבוע, שוב עמדתי מול אותו לוח מודעות, והבחנתי בדבר מדהים. נוסח המודעה השתנה. במקום המילה "בטעות", הייתה כתובה המילה "ברשלנות". נראה כי לאחר שחשב על זה, הבין מפרסם המודעה, שלא הגדיר את מעשיו באופן מדויק כשאמר ששבירת הספל הייתה תאונה בלבד!

לשמור על הרכוש

הרחבה נוספת של מצוות "השבת אבדה", היא לשמור על הרכוש האבוד עד שיוחזר לבעליו. כלומר, אין לנו רשות להשתמש באבדה, אנחנו רק מחויבים לטפל בה כראוי.

הגמרא (תענית דף כ"ה ע"א) מספרת סיפור על קבוצת תרנגולות שנשכחו בטעות בחצרו של רבי חנינא בן דוסא. מרגע זה ואילך היה רבי חנינא מחויב לטפל בתרנגולות הללו עד שיימצא בעליהן. התרנגולות הטילו ביצים, מהביצים בקעו אפרוחים, ולא עבר זמן רב עד שכל החצר שלו התמלאה בלהקה שלימה של עופות! בכדי להתמודד עם הקושי, הוא מכר את כל העופות, ובמקומן קנה כמה עזים.

רבי חנינא קיים בהידור את מצוות השבת האבדה, וע"י כך הכפיל את עושרו המקורי של בעל האבדה. כשסוף סוף הגיע בעל התרנגולות לאסוף את רכושו, הוא גילה שבבעלותו עדר שלם של עזים!

פק"מ בן 3,000 שנה

כשאנו לוקחים את כל זה בחשבון, בואו ונדמיין לעצמנו את הסיפור הבא:

קובי, סוכן מניות בבורסה, מתקשר לחברו בני. "יש לי טיפ בקשר למניה החדשה", אומר קובי. "היא הולכת להכפיל את ערכה הלילה, זה בטוח!"

"אה, שמעתי כבר על ה'טיפים החמים' האלה", אומר בני בביטול. "תודה בכל אופן, אני מוותר".

לאחר שבוע מקבל בני טלפון נוסף. "הלו, בני? זה אני, קובי. אתה זוכר את המניה החדשה הזו שסיפרתי לך עליה? אז השקעתי בה 10,000 שקל, והיא אכן הכפילה את עצמה בן-לילה! נדמה לי שהיא עומדת להמשיך ולטפס, אז החלטתי להשקיע בה שוב את כל ה-20,000 שקלים שלי. עדיין לא מאוחר בשבילך להיכנס לתמונה. אתה מעוניין?"

"לא תודה", אומר בני. "כל מה שעולה, גם חייב לרדת בסופו של דבר. אני מוותר".

כעבור שבוע נוסף מקבל בני שיחת טלפון. זה שוב קובי. "וואו, זה פשוט מדהים. המניה הזו ממשיכה להכפיל את עצמה, וכיום ההשקעה שלי שווה מעל 100,000 שקלים. נו, בני, למה שלא תשקיע במניה הזו? היא פשוט נפלאה!"

שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, ממשיכים צלצולי הטלפון להגיע. המניה של קובי ממשיכה להמריא. ובני ממשיך להישאר מחוץ לעסק.

יום אחד מצלצל הטלפון של בני. (הוא מקווה בלבו שלא מדובר שוב בקובי, שיספר לו על עוד חדשות מהבורסה). "הלו, זה אני, קובי. אני רוצה לומר לך משהו. אתה זוכר שלפני כמה חודשים התחלתי להשקיע במניה הנהדרת הזו? אז באותו הזמן שהשקעתי 10,000 שקלים עבור עצמי, לקחתי עוד 10,000 שקלים, והשקעתי אותם בשמך. היום ניירות הערך האלה שווים יותר ממיליון שקל. אנחנו חברים טובים, ומאד אכפת לי ממך. אז אם רק תחזיר לי את 10,000 השקלים הראשונים שהשקעתי בשמך, כל המיליון יהיו שלך!"

האם תוכלו לדמיין לעצמכם עסקה שכזאת?

במשך 3000 שנה, העם היהודי השקיע אוצר שהולך ומצטבר עם השנים, וכעת כולנו יכולים לבוא ולפרוע אותו!

כעת נסו להשליך זאת על ההיסטוריה היהודית. ממשה רבנו ועד הרמב"ם, מבית המקדש ועד למדינת ישראל המודרנית, אבותינו הקדמונים השקיעו, נלחמו והקריבו את עצמם בכדי לבנות את המורשת היהודית. מורשת של חוכמה, של ערכים, של חינוך, של אכפתיות הדדית ודאגה כלפי העולם כולו.

במשך 3000 שנה, העם היהודי השקיע אוצר שהולך ומצטבר עם השנים, וכעת כולנו יכולים לבוא ולפרוע אותו!

ועוד מילה לסיום

מצוות "השבת אבדה" איננה מתייחסת רק לחפצים שאבדו, אלא גם לאבדות מופשטות יותר. לדוגמא, אם אדם מסוים "איבד" את הקשר שלו עם חברו עקב ויכוח שהתעורר ביניהם, עלינו לנסות ולשקם את מערכת היחסים שביניהם, ו"להשיב" את הקשר האבוד.

השנה, כשאנו עומדים בפתחם של הימים הנוראים, נסו לחשוב על מישהו שאתם מכירים, שאולי "איבד" כל מיני דברים במהלך חייו. נצלו את זמן החגים לעזור לו "להשיב" את אבדותיו. יתכן שלכך מתכוון הפסוק בפרשתנו: "ואספתו [את החפץ האבוד] אל תוך ביתך" (דברים כ"ב:2).

נסו זאת. קחו אחריות . יתכן שהמאמצים שלכם יהיו שווים מיליונים.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.