לכל אדם יש מטרה כלשהי למענה הוא חי. בואו נקרא לזה "השורה התחתונה של החיים". יש אנשים שעבורם מדובר בכסף, אצל אחרים מדובר בכבוד, ועבור אחרים המטרה תהיה הנאה. כעת בואו נדמיין שאתם נמצאים במצב בו אתם עלולים לאבד את הכל: את מקום העבודה שלכם, את ביתכם, את המכונית, את בריאותכם ואפילו את בני משפחתכם (חס ושלום). אבל... ניתנת לכם הזדמנות לשמור על דבר אחד בלבד. במה הייתם בוחרים?

מימון לעתיד

בתקופה זו אנו מתקרבים לחודש אלול. במובנים רבים, זהו החודש החשוב ביותר בשנה היהודית בהיותו האחרון לפני הימים הנוראים, וככזה הוא זמן של הכנה לבאות.

זהו החודש החשוב ביותר בשנה היהודית בהיותו האחרון לפני הימים הנוראים, וככזה הוא זמן של הכנה לבאות.

ראשית, בואו נברר מהי משמעותו של ראש השנה בכלל?

דמיין שאתה חוקר מדעי המקבל מימון לעבודתך מארגון פילנתרופי כלשהו. בכל שנה אתה נדרש להופיע בפני הנהלת הארגון, ולהציג בפניהם את סיכום הישגיך במהלך השנה החולפת. כמות הכסף שתקבל מהגורמים המממנים עבור השנה הבאה, תתבסס על הדרך בה ניצלת את הכסף שקיבלת בשנה שעברה ועל מידת הביטחון שלך בתוכניותיך לשנה הבאה. מובן שאם בעבר בזבזת את המשאבים שקיבלת ואינך מוכן היטב לקראת העתיד, סיכוייך לקבל סכום נוסף של כסף אפסיים.

כך גם בראש השנה. מאז בריאתם של אדם וחווה, ראש השנה הוא יום בו כל בני האדם נדרשים להופיע בפני הקב"ה ולומר: "כך ניצלתי את המשאבים שקיבלתי ממך, ואלה הן תכניותי לעתיד".

להעריך את המתנה

זהו אכן עסק רציני. אסור לקחת את החיים כמובנים מאליהם. החיים הם מתנה יקרה שנתן לנו הקב"ה. הם עדינים ושבירים, ועלולים להילקח מאתנו בכל רגע נתון.

מסופר על אדם שעבד בפיסול. הוא נתמנה לעצב פסל ברונזה של סוס, שיעמוד במרכז העיר. לאחר חודשים רבים של עבודה, הוא הציג לראווה פסל שהיה מושלם עד לפרטיו הקטנים ביותר, כל זקיק שערה וכל גיד נראו היטב בפסל שנוצר. הייתה זו ממש יצירת מופת! למרות זאת, כאשר הועמד הפסל לראווה במרכז העיר, כל העוברים והשבים חלפו על פניו והתעלמו ממנו לגמרי!

האדם שפיסל אותו היה מאוכזב מאד מכך שעבודתו הקשה לא זכתה להערכה כלשהי. לבסוף אמר לו חברו: "נדמה לי שהבעיה היא, שהסוס כל כך מושלם, עד שאנשים חושבים שזהו סוס אמיתי ולוקחים אותו כמובן מאליו! אבל אם תיצור בו איזה סדק קטנטן, אז ידעו האנשים שמדובר במלאכת מחשבת".

אסור לקחת את החיים כמובנים מאליהם. החיים הם מתנה יקרה שנתן לנו הקב"ה. הם עדינים ושבירים, ועלולים להילקח מאתנו בכל רגע נתון.

החת"ם סופר מסביר, שהמסר של הסיפור הוא, שהחיים שלנו אינם מובנים מאליהם. כל מה שיש לנו אלו למעשה "מתנות" שקיבלנו. תחשבו על העיניים למשל, רק הן לבדן מתנה שאין ידמה וישווה לה! ומה עם כל שאר "המתנות"? להתעלם מהן ולהישאר שווה נפש זו פשוט תוצאה של בורות הגובלת בפשע.

ניתן לדמות זאת ליחסים שבין הורה לילד. לדוגמא, מה קורה כאשר ילד מבקש מאביו עוגיה? ההורה שמח למלא את בקשתו של הילד. אך אם הילד לא יבטא את הערכתו כלפי מתנת אביו (אם למשל יסרב לומר "תודה", או אם יזרוק את העוגיה על הרצפה), האם לדעתכם ההורה יחזור וייתן לילד עוגיה נוספת? ברור שלא!

כעת, דמיינו שהילד לוקח את העוגיה, ואומר משהו בסגנון הבא: "אבא, תודה רבה על העוגיה. היא מתוקה, טרייה וטעימה מאד. אני מאד מעריך את מאמציך להביא לי את העוגיה הזאת". מה יגיד ההורה כאשר הילד יביט אליו שוב ויבקש בנימוס לקבל עוגיה נוספת? "העונג כולו שלי!"

בראש השנה הקרב ובא, האם נוכל לעמוד ולבקש על חיינו מהקב"ה? נצליח לעשות זאת רק בתנאי שקודם לכן נערוך בנפשנו חיפוש פנימי, עמוק ויסודי, ונברר מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים. אם אין בידינו, באופן בהיר, את התשובות לשאלות הללו, כיצד נוכל לצפות מהקב"ה ('הנהלת הארגון המממן') להעניק לנו שנה נוספת של חיים?!

"השורה התחתונה" של חיינו

לחודש אלול מספר מנהגים מיוחדים, שמטרתם לעזור לנו להתעורר ולהתגייס לטובת המשימה העומדת בפנינו. אחד מהם הוא קריאה יומיומית של פרק כ"ז בספר תהילים. בפרק זה אומר דוד המלך: "אחת שאלתי מאת ה'... שבתי בבית ה' כל ימי חיי", בכך הוא עונה למעשה על השאלה ששאלנו בתחילת המאמר.

זוהי השורה התחתונה. מערכת היחסים עם הקב"ה עולה בערכה על כל דבר אחר, משום שהקב"ה הוא המקור לכל.

דוד המלך מלמד אותנו שיעור חשוב: לו היה נלקח ממני כל רכושי, והייתי יכול לבחור רק דבר אחד, הייתי בוחר בך, הקב"ה. זוהי השורה התחתונה. מערכת היחסים עם הקב"ה! היא העולה בערכה על כל דבר אחר, משום שהקב"ה הוא המקור לכל.

מהותו של חודש אלול היא השגת התובנה הזאת.

שומרי השערים

מנהג נוסף שמיוחד לחודש אלול, הוא התקיעה בשופר בבית הכנסת, בכל בוקר. קולו של השופר הוא למעשה "שעון מעורר" המופעל במטרה להעיר אותנו מהתנומה הרוחנית שלנו. השופר מכניס בהירות, ערנות ומיקוד לחיינו.

הסיבה שבגללה אנו "נרדמים" ועושים טעויות, היא שאיננו מקדישים את הזמן הדרוש בכל יום, בכדי להתחבר מחדש לרצונותינו ולמהות העמוקה ביותר שבתוכנו. לכן, הפתרון הוא פשוט: קחו קצת זמן בכל יום להיות לבד, ושאלו את עצמכם: "האם אני נמצא במסלול הנכון? האם אני ממוקד? האם אני מנסה להשיג מטרות שיביאו לשינוי עצום בחיי ובעולם כולו?"

פרשת השבוע מתחילה במילים:

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים ט"ז:18).

שמרו על אוזניכם מפני שמיעת דברי רכילות. שמרו על פיכם מדיבורי לשון הרע, שקר וכזב. שמרו על עיניכם מהפיתוי של קלילות הדעת.

הפרשנים מסבירים את הפסוק הזה באופן מטאפורי: אנו מצווים להציב שומרים ב"כל שערינו", כלומר, בפתחי הגוף שלנו. שמרו על אוזניכם מפני שמיעת דברי רכילות. שמרו על פיכם מדיבורי לשון הרע, שקר וכזב. שמרו על עיניכם מהפיתוי של קלילות הדעת.

אלול הוא הזמן המתאים ביותר לבדיקה כנה ואמיתית של "השערים" שלנו, היכן נפלנו בעבר, וכיצד אנו מצפים מעצמנו לנהוג באופן שונה בעתיד. מי יתן וחודש אלול הקרוב יהיה זמן משמעותי של צמיחה עבור כולנו.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס