לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בלק(במדבר כב:ב-כה:ט)

לחיות על קידוש ה'

חז"ל מגלים לנו שלבלעם הרשע היה כוח נבואי מיוחד שעלה בהיבטים מסוימים אפילו על כוחו של משה רבינו, אבל יחד עם זה היו לו גם הרבה מידות גרועות ותכונות נפש מושחתות. כשמתעמקים בסתירה הזאת, בין כוח נבואי נשגב לבין מידות מושחתות, אי אפשר שלא להזדעזע. כיצד יכול אדם אחד להכיל ניגודים גדולים כל כך?

יתכן שעל שאלה כה נוקבת ניתן לענות כך, שבלעם הרשע מעולם לא עמל כדי להגיע לדרגתו הנבואית. בניגוד לנביאים בעם ישראל, שנאלצו לטפס ולעלות שלב אחר שלב במעלתם הרוחנית. התנא רבי פנחס בן יאיר פורס בפנינו את שלבי הסולם שמעלים בן אנוש רגיל לדרגת נביא. ועל שלבי הסולם הזה זה מבוסס הספר "מסילת ישרים": תורה מביאה למעלת הזהירות, ומשם ניתן לטפס למעלת הזריזות, לנקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענוה, יראת חטא, קדושה ורק אז לרוח הקודש, שהיא מעלת הנבואה. זה הסדר הרגיל של סולם הנבואה. אבל בלעם, קיבל את כוחותיו הנבואיים במתנה, ולא היה צריך לטרוח עבורם. ודאי שהוא ידע את האמת, שאלוקי היהודים הוא הא-ל היחיד ושרק על ידי שמירת תורתו אפשר לזכות לשכר הנצחי, רק שהוא מעולם לא ניסה לחיות על פי הידיעות השכליות הנשגבות האלה, הן נשארו כסיסמאות חיצוניות, ולכן הוא לא היה מסוגל להתאים את התנהגותו הארצית להשגותיו הגבוהות.

למרות זאת, מתוך ברכותיו לעם ישראל, אנחנו רואים שהוא אכן רצה לזכות לשכר המובטח לצדיקים. בפעם הראשונה בה הוא בירך את עם ישראל שאיפתו זאת באה לידי ביטוי במלים: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו [כמו עם ישראל]" (במדבר כ"ג י'). בספר 'אור החיים' הקדוש (שם, על הפסוק), מוסבר שבלעם לא ציפה לקבל שכר בלי לקיים מצוות ומעשים טובים, אלא התכוון: "שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו... שנתאווה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות". בלעם ידע היטב שחייו מתנהלים בצורה שקרית ושהוא עתיד לסבול מכך בעולם הבא, לכן הוא רצה לחזור בתשובה – אבל רק ביום האחרון לחייו. האור החיים ממשיך ומוסיף הערה מפתיעה: "וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותיכף ימותו, היו עושים. אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך", כי היצר הרע שולט בהם.

גם בנו יש נקודה שלא מוכנה לחיות על קידוש ה'.

אותם רשעים, בדומה לבלעם, ידעו את האמת אך לא היו מוכנים לחיות על פיה, אלא רק למות איתה. לכאורה, כל בר דעת יזדעזע לשמוע דברים מטופשים כאלה, ובכל זאת מסתבר שכולנו עלולים להתנהג באופן דומה. רבי חיים שמואלביץ זצ"ל עוסק בנושא (בספרו: שיחות מוסר, פרשת בשלח, מאמר ל"ג), ומביא את המדרש, שמגלה לנו מה קרה ברגעים שקדמו לקריעת ים סוף. המדרש (במדבר רבה י"ג, ז') מספר שכאשר בני ישראל עמדו על שפת הים, התפתח ויכוח בין מנהיגי השבטים מי צריך להיכנס למים ראשון, ואף אחד מהם לא הסכים לעשות את הצעד הזה, עד שבא נחשון בן עמינדב משבט יהודה - ונכנס ראשון למים. הרב חיים תוהה, איך יתכן שאף אחד לא רצה להיכנס אל הים? לאורך כל ההיסטוריה יהודים היו מוכנים להקריב את חייהם ואת חיי ילדיהם כדי לקדש שם שמיים, אז איך יתכן שדווקא דור יוצאי מצרים, 'דור דעה' שידע והכיר את האלוקים ואת כוחו, לא היה מסוגל לעשות את זה?! הוא משיב, שאילו ה' היה מצוה עליהם להיכנס אל הים ולמסור את נפשם, הם היו עושים את זה בשמחה, אולם הניסיון שלהם היה שונה - הם נדרשו להיכנס למים על מנת להינצל, לקפוץ למים כדי לחיות. הניסיון בים סוף לא היה למות על קידוש ה', אלא לחיות על קידוש ה'. הרבה יותר קל לאדם להקריב את חייו ולהיפטר מכל המצוות, מאשר להישאר בחיים ולעמוד בכל האתגרים והניסיונות שהם מציבים.

דרך להגיע לבירור אמיתי על מטרות האמת בחיינו

איך היסוד הזה משתייך אלינו? הרב נוח ויינברג זצ"ל היה אומר שכל אדם צריך לשאול את עצמו שאלה אחת יסודית: "לשם מה אני חי בעולם הזה, מהי מטרת חיי?" ממש לא פשוט לענות תשובה אמיתית לשאלה הזאת – יהודים שומרי תורה ומצוות יודעים היטב שמטרת כל חייהם היא להתקרב אל הבורא, אולם זהו עיקרון כללי מאד וישנן דרכים רבות לקיימו, ובכלל לא פשוט לכל אחד למצוא תשובה שמתאימה למצבו ולכוחות המיוחדים לו. הרב ויינברג מציע דרך שתוכל להקל מעט על התהליך: לחשוב תחילה עבור מה היינו מוכנים למסור את נפשנו ולמות למענו, ואז לומר לעצמנו: 'למען המטרה הזאת אני רוצה לחיות'.

דוגמא טובה לכך היא חינוך הילדים. כולנו מוכנים למסור את נפשנו (פשוטו כמשמעו) עבור ילדינו, למרות זאת – האם אנו מקדישים מספיק זמן וכוחות כדי לחיות למענם? האם אנחנו שמים לב לנסיונותיהם לזכות בתשומת הלב שלנו? או שמרוב טרדותינו (המוצדקות) אנחנו מזניחים את העיקר?

דוגמא נוספת לכך היא יחסנו לכלל ישראל. רובנו, אם לא כולנו, היינו מסכימים למסור את נפשנו עבור עם ישראל במצב של איום רוחני או גשמי חלילה. אולם האם אנו מוכנים לחיות עבור כלל ישראל? האם אנו משקיעים מעט מזמננו כדי לעזור לאחינו היהודים שזקוקים לכך? לרבבות יהודים אין לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמיליונים אין כל מושג מהי משמעות יהדותם. האם אנו מוצאים זמן בסדר יומנו העמוס כדי לסייע להם?

הרב פאם זצ"ל מעלה נקודה זו באופן חודר ומשכנע, בהקדמתו לספר הזכרון שנכתב על אירווינג בונים זצ"ל: "כל כך הרבה מדברים בימינו על אהבת ישראל, אולם אם רצונכם לדעת את משמעותן האמיתית של מילים אלה, כיצד הן מתבטאות למעשה, קראו את הפרקים בספר זה אודות מאמציו של ועד ההצלה להציל יהודים, בתקופת ימי הזעם בשואה. הם לא ידעו גבולות במאמציהם הבלתי נלאים להפוך שמיים וארץ כדי להציל חיים ולשכך ייסורים. קראו זאת! זה יעורר את נפשכם ויישא אתכם אל על. כך תוכלו לרכוש הבנה עמוקה יותר מהי אחריות למען כלל ישראל... אבל הדברים האלה עלולים גם לטרוד את מנוחתכם, בכוחם של פרקים אלה לגרום לכם ייסורי מצפון כואבים: האם באמת עשינו ככל יכולתנו אז כדי להציל חיים, והיום, האם אנו עושים מספיק כדי לענות לצרכיהם הזועקים של כלל ישראל בדורנו?

אנו חיים בתקופה בה כלל ישראל זקוק לנו, אולם לא כדי שנמות על קידוש ה', אלא כדי שנחיה למען קדושת שמו. בלעם נחשב רשע למרות השגותיו הנעלות. הוא ידע בדיוק מה אלוקים רוצה ממנו, אולם הוא לא היה מוכן לחיות למען רצון ה', אלא רק למות בשבילו. אנחנו יודעים טוב יותר מבלעם, אנחנו רוצים ומוכנים לחיות למען ה', אולם לפעמים גם אנחנו עלולים לשקוע בעניינים שונים, ולשכוח את מטרתנו האמיתית. אם נחשוב ונתעמק שוב ושוב בשאלה 'עבור מה היינו מוכנים למות', נוכל להזכיר לעצמנו עבור מה עלינו לחיות.

ומהו השכר לחיים למען ה'? בים סוף אף אחד לא רצה להיכנס למים עד שעשה זאת נחשון בן עמידנב. הוא היה מוכן לחיות למען ה'. והמדרש אומר שבזכות מעשה זה זכה שבט יהודה בכתר המלוכה (תוספתא ברכות ד' ט"ז). הרב חיים שמואלביץ מתאר את חשיבותו הגדולה של אותו רגע: "באותה שעה חש עצמו שבטו של יהודה אחראי עבור כל ישראל שיעשו את המוטל עליהם, ומתוך הרגשה זו נתגדלו ונתעלו מכל ישראל, ונתמלאו כח לעבור את הים כאילו היה יבשה ממש, ועל ידי זה זכה יהודה למלכות" (שיחות מוסר, פרשת וישב, מאמר כ'). גם אנחנו יכולים לזכות בגדולה אם נלמד ממעשהו של נחשון ונחיה על קידוש שמו של בורא העולם.

30/6/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) ליאור, 7/7/2015 06:44

כתבה יפה מאוד ומעניינת!

כל הכבוד

(2) מצדה, 4/7/2014 09:08

מאד נהנית

חייבת שלציין שמאד שמחה שהרב יהונתן גפן התחיל לכתוב באתר זה. אני קוראת בשקיקה את המאמרים שלך, לומדת מהם דברים חדשים ומתחזקת. תודה!

(1) יוסי, 1/7/2014 06:56

מאמר יפה מאוד

תודה רבה מאמר מחזק ויפה !!!

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub