בתוך דברי התוכחה הנוקבים בפרשתנו, הקב"ה מנחם את עם ישראל ואומר: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּר וְהָאָרֶץ אֶזְכּר" (ויקרא כ"ו מ"ב). השאלה המתבקשת היא, מדוע מוזכרים האבות בסדר הפוך?

רש"י (שם) מביא את דברי ה"תורת כהנים", שזכותו של יעקב שהיה "הקטן" מהם, מספיקה כדי להוציא את עם ישראל מגלותו, ואם לא - תספיק זכותו של יצחק, ואם גם זה לא יספיק - אזי ודאי זכותו הגדולה של אברהם תעמוד לבניו. לכן מוזכר יעקב ראשון, כיוון שזכות האבות האמורה כאן מסודרת דווקא בסדר "עולה". ניתן להבין את ההתיחסות אל יעקב בתור "הקטן" באבות, בשתי דרכים: יש המפרשים זאת כ'צעיר שבאבות', אולם אחרים טוענים שהכוונה כאן היא לרמה הרוחנית (משכיל לדוד כ"ד מ"ב ור' יעקב מליסא, מובא בספר: "בשם אומרו"). אבל יש בהסבר הזה קושי עצום, כיון שחז"ל גילו לנו שיעקב הוא הגדול שבאבות, היחיד שכל צאצאיו היו צדיקים – 'זרע קודש', בעוד שלאברהם נולד ישמעאל וליצחק נולד עשיו, שלא זכו כלל להיות חלק מעם ישראל. ואם כן, כיצד אפשר להבין שזכות יעקב כדי להציל את ישראל מצרות הגלות, חלשה מזו של אברהם ויצחק? כמו כן, יש להבין מדוע אברהם נחשב גדול יותר מיצחק בהקשר זה.

נראה שגדלותו של יעקב, והעובדה שהוא היה בחיר האבות, אינה מחייבת בהכרח שהוא יהיה גם בעל הזכות הגדולה ביותר. אפשר אמנם לומר שיעקב הגיע לדרגה הגבוהה ביותר בין האבות, אך דרכו לשם היתה הרבה יותר קלה מדרכם של אבותיו. במה היתה משימתו של יעקב אבינו קלה יותר מזו של יצחק אבינו, ושל יצחק קלה יותר מזו של אברהם?

אברהם נולד לעולם של עבודת אלילים – המשימה שעמדה בפניו היתה ליצור יש מאין, ליצור דרך חיים חדשה מתוך כלום, לבנות השקפת עולם חדשה, לפתוח עידן חדש בהיסטוריה העולמית. עבודה כזו כוללת בתוכה ניסיון אדיר: אברהם היה צריך לעמוד ולהילחם בכל הדעות, ההשקפות וסגנונות החיים, ולפתח משהו חדש. להפריח את השממה הרוחנית, עם המון סבלנות ונחישות.

יצחק נולד לעולם שבו כבר הייתה קיימת דרך חשיבה הנכונה. לא היה עליו ליצור ולחדש שום דרך חיים. ובכל אופן, הרב מתתיהו סלומון (בספרו מתנות חיים, עמ' 30) כותב שהוא כן היה צריך לחדש עניין אחד – את מושג המסורת. את הדרך בה כל בן מקבל את המסורת מאביו, מאמין בו וממשיך ללכת בדרכיו. יעקב, לעומת זאת, לא היה צריך להמציא דרך חיים חדשה, וגם את עניין המסורת הוא כבר קיבל מאביו. אין ספק שהוא עמד מול משימות ואתגרים גדולים בחייו, אולם בהקשר הזה, העבודה שלו הייתה הרבה יותר קלה מזו של אבותיו. לכן, למרות שהוא היה 'הגדול' שבאבות, הזכות שעמדה לו להוציא את ישראל מגלותם הייתה יותר קטנה [חשוב לציין, שודאי היו ליעקב אתגרים ונסיונות קשים ונוראים ביותר, ואנו רק מתבוננים על היחס בינו לבין אבותיו בנושא זה של חידוש דרך, בהקשר זה ניתן לומר שמשימתו היתה קלה יותר].

הרב סלומון מאריך עוד בעניין כוחו העיקרי והגדול של אברהם אבינו – כוח ההתחדשות – היכולת להמציא ולחדש דרך אמיתית ונכונה משלו. הוא מציין שבתיאורו של הרמב"ם (בתחילת הלכות עבודה זרה) על מעשיו ופעולותיו של אברהם אבינו להפצת שם ה' בעולם, הוא משתמש במילה "מתחיל" לא פחות מחמש פעמים בתוך קטע לא ארוך. הרב סלומון כותב שמהותו של אברהם היתה "מתחיל" – הוא היה חלוץ, פורץ דרך... הוא יסד והקים את כל עם ישראל. הוא היה הראשון בכל דבר שעשה. לא היה לו אבא לחקות, תמיד הוא היה צריך להיות הנחשון. כשאנחנו מנסים ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, אנחנו רגילים תמיד לפנות אל מידת החסד ולהתחזק בה, אולם מכאן אנו למדים, שכוח ההתחדשות של אברהם היה מעלה גדולה ועצומה, שעלינו לרכוש, לטפח ולפתח לא פחות.

גם ה"כלי יקר" מדגיש מאד את חשיבותו הרבה של החידוש. בפרשת בראשית, לאחר תיאור תהליך הבריאה שנעשה בכל יום, התורה מסכמת אותו במלים "טוב" או "טוב מאד", מלבד ביום השני. יש לכך מספר פירושים, באחד מהם מסביר הכלי יקר (בראשית א' ח') שביום השני לא היתה בריאה חדשה לגמרי, ולכן אי אפשר להגדיר יום זה כ"טוב". מההסבר הזה מובן שאפשר להגדיר "טוב", רק דבר שכרוך בחידוש.

ישנם בחיינו מספר תחומים בהם יכולת החידוש חשובה במיוחד. טבעי שאדם נכנס לשגרה של הרגל בדרך בה הוא מנהל את חייו בתחומים רבים ושונים, כולל בגדילה וצמיחה בתורה ובמידות, ביחסו אל הזולת וביכולתו ליצור ולבנות. לפעמים, טוב וחשוב לעצור לרגע את המהלך הרגיל, ולבחון מחדש האם צריך לשנות משהו בסגנון החיים בתחומים אלה. בדרך כלל, גישות חדשות מספקות דרכים מחודשות לעמידה במצבים שונים, ובכוחן להביא להצלחות גדולות.

יועץ ידוע בתחום שלום הבית הביא לכך דוגמא: אישה אחת הייתה כל כך לא מרוצה מבעלה, עד שהיא החליטה שהיא רוצה להתגרש. היועץ, הציע לה שלפני שהיא עושה צעד כל כך גורלי, כדאי שהיא תנסה עוד דרך אחת. הוא הציע לה להתמקד אך ורק בהתנהגות שלה עצמה, ולהתאמץ ולהשתדל להיות האישה הטובה ביותר שביכולתה. לאחר תקופה קצרה בה היא פעלה על פי עצתו, היא התחילה להבחין בשינוי שחל בבעלה. הנכונות שלה לנסות דרך אחרת, לשנות כיוון ודרך, הייתה המפתח לשיפור והתקדמות עצומה בחיי הנישואין שלה.

אחד התחומים החשובים ביותר בהם כוח ההתחדשות נחוץ ונצרך, הוא ביצירה ופיתוח של רעיונות חדשים, תנועות או ארגונים, שבכוחם להועיל ולסייע לכלל ישראל. דוגמא מדהימה לכך היא הגב' שרה שנירר זצ"ל - הרעיון שלה לדאוג לחינוך יהודי טהור עבור בנות ישראל היה כה חדשני ומהפכני, עד שהוא נתקל בקשיים ובהתנגדויות רבות מבית ומחוץ. אולם בלבה היה חזון, והיא עמדה על שלה, והתעקשה להצליח ברעיון הגדול, עד שזכתה בסופו של דבר לתרום תרומה אדירה לכל העם היהודי.

הוכחה נוספת לכוח ההתחלה החדשה ולתועלתה, היא הקשיים שמערים היצר הרע כנגד כל התחלה כזו. זהו עיקרון ידוע בחיים, שכאשר יש משהו חשוב באמת שצריך לעשות – נערמים מולו תקלות וקשיים רבים מאד עד לסיומו, כיוון שהיצר הרע נלחם נגדו ביתר עוז ומנסה בכל כוחו למנוע את הצלחתו. זאת הסיבה לכך ש"כל ההתחלות קשות". אך גם לאחר שמחליטים ומתחילים התחלה חדשה, צריכים להמשיך לרצות ולהתאמץ כדי להביא את המשימה אל מטרתה הסופית, למרות הקשיים והתקלות שעלולים לעמוד בדרכנו.

אולי אברהם אבינו לא מתואר כ'גדול' באבות, אולם בשטח זה של התחדשות, אין ספק שהוא זה שלימד אותנו את הדרך. יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד ממנו, ונצליח להתחיל התחלות חדשות, לפעול ולעשות, ולהביאן לידי גמר מוצלח – לתועלת הפרט והכלל.