נס קריעת ים סוף הינו אחד המאורעות המשמעותיים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה היהודית. חז"ל והמפרשים שואבים מוסר השכל ורעיונות רבים מנס עצום זה. אחד הרעיונות הידועים בנושא זה מובא בתוספתא, המתארת את ההתרחשויות שקדמו לצעד הראשון לתוך הים.

בתוספתא מתואר כיצד עמדו השבטים על שפת ים סוף, והתווכחו ביניהם מי ייכנס ראשון לים. כל אחד מהם ניסה להתנער מהאחריות ומהאומץ העצום הנדרש על מנת להיכנס הראשון. בסופו של דבר, שבט יהודה קפץ אל תוך הים ובזכותו נעשה קידוש ה' עצום בעולם. מבואר בתוספתא כי היה זה אחד המעשים שזיכו את שבט יהודה במלכות. הוא היה נכון לקום ולעשות מעשה בעת שכל שאר השבטים ביקשו רק להתנער מאחריות. בשכר מעשה זה זכה שבט יהודה לאחריות הנצחית של מלוכה על עם ישראל.

המילה 'אחריות' נושאת לפעמים קונוטציה מעט שלילית – קשה, מסובך ולעתים לא נעים לאדם ליטול אחריות. לכן אנשים רבים, כחלק מנטייתם הטבעית להימנע ממצבים לא נעימים, מעדיפים להימנע מתפקידים המחייבים נטילת אחריות. אולם, נראה כי נטייה זו אינה תואמת את השקפת התורה בנושא זה.

בניגוד להסתכלות השלילית על האחריות, התורה רואה בנטילת אחריות ערך מרומם וחשוב ביותר. ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מרחיב על כך בבואו לבאר את המשמעות החשובה של צעדו הראשון של שבט יהודה אל תוך המים: "באותה שעה חש עצמו שבטו של יהודה אחראי עבור כל ישראל שיעשו את המוטל עליהם, ומתוך הרגשה זו נתגדלו ונתעלו מכל ישראל, ונתמלאו כוח לעבור את הים כאילו היה יבשה ממש, ועל ידי זה זכה יהודה למלכות". מעשה זה של נטילת אחריות על עצמם למען הכלל – זיכה את שבט יהודה בזכות עצומה: ניתן לו התפקיד החשוב ביותר בעם היהודי. ניתן ללמוד מכך רעיון חשוב מאוד: אחריות יכולה להיראות לפעמים כעול כבד, עניין מגביל ומלחיץ שעלול להכריח אותנו לעשות את מה שלא היינו רוצים לעשות. סיפורו של יהודה מוכיח כי ההיפך הוא הנכון. מידת נטילת האחריות שלו על עצמו, על משפחתו ועל כל עמו היא אשר רוממה אותו, ובזכותה הגיע לדרגות כה גבוהות. החלטה זו, על שפת ים סוף, היא זו שהעלתה אותו לרמה אחרת לגמרי. עניין זה נכון לגבי כל אדם ואדם. אם הוא מחליט ברגע הנכון לקחת אחריות למען עצמו ולמען הסובבים אותו, הוא מגיע מתוך כך לדרגות גבוהות ביותר, כאלה שאליהן הוא אפילו לא חשב שיוכל להגיע אי פעם.

ר' חיים שמואלביץ ממשיך עוד ברעיון זה, הוא מצטט את התלמוד הירושלמי במסכת ביכורים שאומר ש"חתן – נמחלין לו כל עוונותיו". הירושלמי בהמשך מביא את המקור לכך – עשיו נשא אישה המכונה בתורה "מחלה", אך שם זה לא היה שמה האמיתי. השם 'מחלה' הינו מלשון 'מחילה', ומכאן לומד הירושלמי שכל עוונותיהם נמחלו כאשר היא נישאה לו. ר' חיים מציין את העובדה שהירושלמי בחר דווקא בדוגמא של עשיו הרשע ואשתו שהייתה מקטרת לעבודה זרה, והוא מוכיח מכך שיום החתונה מזכה את האדם בכפרת עוונות אפילו ללא תשובה, שהרי שללא ספק הם לא התחרטו על חטאיהם. נשאלת השאלה: הרי אפילו יום הכיפורים מכפר על עוונותיו של האדם אך ורק אם הוא מתחרט עליהם, אם כן מדוע חתן זוכה לכפרת עוונות בקלות כה רבה? ייחודו של החתן הוא בכך, שהוא מקבל ביום נישואיו אחריות על שלומה של אשתו, ונטילת האדם על עצמו את עול האחריות הינה עניין גדול מאוד. לכן נמחלים לו כל עוונותיו וניתנת לו סיעתא-דשמיא מיוחדת שעוזרת לו להצליח בהתחייבותו החדשה. כל עברו הקודם נמחק, על מנת שיוכל לשאת כראוי בעול האחריות החדשה שניתנה לו. נטילת אחריות הינה צעד גדול ומשמעותי דרכו כל מהות החיים עולה לדרגה אחרת לגמרי ונפתח דף חדש למציאות חיים שונה ומחודשת.

ראינו עד כמה משפיעה ומשמעותית מידת האחריות על חייו של האדם. היא היא הגורם על פיו נקבעות הדרגות הגבוהות אליהן הוא יכול להגיע בחייו. כל שנדרש מהאדם הוא להחליט מיוזמתו האישית והחופשית ליטול אחריות על עצמו ועל העולם הסובב אותו. מהותה העיקרית של הבחירה החופשית היא היכולת לבחור, להחליט ליצור שינוי, לגדול ולממש את הפוטנציאל האמיתי הגלום בנו. אם אדם בוחר כך, ביכולתו להפוך לברייה חדשה לגמרי, השונה בתכלית ממי שהוא היה בעברו.

אל מול הים הזועף, החליטו בני שבט יהודה החלטה נועזת ומשמעותית, לקחת את עול האחריות ולא להטיל אותה על אף אחד אחר. מי יתן ונזכה גם אנחנו ליטול על עצמנו אחריות, וכך להגיע למימוש הפוטנציאל שלנו.