מיד לאחר שמגיע יעקב לבית לבן, הוא מסכם איתו על עבודה בביתו למשך שבע השנים הבאות, בתמורה לכך שיקבל את בתו רחל לאישה. התורה אומרת שתקופה זו עברה על יעקב במהירות רבה – "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט כ). מפרשים רבים מצביעים על קושי מובהק בפסוק זה. בדרך כלל כאשר אדם מצפה לאירוע מסוים, זמן ההמתנה נראה בעניו כנצח. וכאן כותבת התורה ששבע שנות הציפייה לרחל נראו בעיניו כימים אחדים, כיצד ייתכן הדבר?

כדי לענות על קושיה זו עלינו להבין, ראשית, מדוע באופן רגיל תקופה של ציפייה חולפת באיטיות רבה. ברוב המקרים, כאשר אדם ממתין לאירוע מסוים – הוא רואה את זמן ההמתנה כמניעה שעדיף שתחלוף כמה שיותר מהר. ידוע שכאשר יש מצב לא נעים או מכאיב – נראה לאדם שהוא נמשך הרבה זמן. ואם כך, אותה תקופה של המתנה, שנראית כמכשול לאדם המצפה, מהווה למעשה גורם לא נעים עבורו, ולכן הוא מרגיש כאילו היא ארוכה הרבה יותר ממה שהיא באמת.

אולם גישתו של יעקב אבינו לשבע שנות העבודה עבור רחל הייתה שונה לחלוטין. אהבתו לרחל לא התבססה על תאווה, אלא על רגש עמוק ומובנה של אהבה, שבבסיסו עמדה הכרתו בגדולתה. עקב כך הוא שאף להכין את עצמו, ולהגיע לרמה רוחנית גבוהה כאשר יתחתן עם רחל בבוא העת. הוא ראה את הזמן שעמד בינו לבין נישואיו לרחל, לא כמכשול אלא להיפך, כהזדמנות מצוינת לפתח את עצמו ואת אישיותו. לכן הוא ראה כל רגע ורגע כבעל ערך שאין דומה לו – כהזדמנות שלא תחזור להכין את עצמו לקראת נישואיו. עם גישה שכזו, הזמן שהוא נאלץ לחכות, לא נחשב בעיניו כעניין שלילי, אלא כחיובי מאוד – כהזדמנות להכין את עצמו לנישואיו. כיוון שיעקב העריך כל רגע ורגע, הזמן לא היווה גורם מטריד או לא נעים עבורו – להיפך, הוא העריך והחשיב אותו. בדיוק כפי שנראה לנו שמצבים לא נעימים נמשכים זמן רב, מצבים נעימים וחיוביים חולפים במהירות. וכך שבע שנות העבודה נראו בעיניו כימים אחדים.

יעקב אבינו הציג את הגישה הנכונה בה יש לנקוט כאשר ממתינים לאירוע מסוים. אולם ישנו מקרה ידוע אחר בתורה, בו עם ישראל נכשל לכאורה בדיוק בעניין זה. בפרשת כי תישא, לאחר שהעם עמד בהר סיני ושמע את עשרת הדברות, עלה משה רבינו להר סיני לארבעים יום, בהם הוא למד את יתר התורה וקיבל את הלוחות אותם אמור היה להוריד לעם ישראל. אולם העם טעה בחשבון ארבעים הימים וציפה שמשה ירד מההר עוד לפני שהגיע הזמן. חז"ל אומרים שהשטן הראה להם את דמותו של משה כאדם שנפטר. כך החלה שרשרת מאורעות שגרמה לעם להגיע לחטא העגל. השאלה הנשאלת היא: נראה שעם ישראל הועמד בפני ניסיון קשה מאוד, הם רואים מראה של מנהיגם הנערץ, משה, והוא איננו בן החיים - מדוע הם היו צריכים לעמוד בניסיון כל כך קשה? התשובה היא שניתנת רשות לשטן להשפיע על אדם רק כאשר הוא מראה שהוא לוקה בתחום מסוים. ליצר הרע יש כוח רק כאשר כבר קיימת באדם חולשה מסוימת; במקרה כזה הוא יכול לחשוף את החולשה ולהוציא אותה לפועל. בחטא העגל נכשלו בני ישראל כבר מעצם היותם חסרי סבלנות בציפייתם למשה רבנו שישוב וייתן להם את התורה. חוסר סבלנות זו גרם להם להיבהל כאשר הוא לא חזר בזמן שחשבו שיחזור. כתוצאה מכך קיבל השטן פתח לפעולה והוא ניצל זאת.

רואים אנו אם כן, שמקור חטא העגל היה בגישה לא נכונה לתקופה בה שהה משה רבינו בהר סיני. בני ישראל המתינו בדריכות רבה כדי שהם יוכלו לעלות בדרגה ולהגיע עם שובו של משה לשלב הבא של קבלת התורה. אך היה עליהם להתייחס לזמן זה כפי שיעקב התייחס לזמן ההמתנה לנישואיו עם רחל – כהזדמנות לעבוד על עצמם על מנת שיהיו מוכנים וראויים יותר לקבל את לוחות הברית. אם הם היו מתייחסים בצורה שכזאת לתקופה זו, הם היו מתרכזים פחות בחשבונות מתי תגיע התקופה לסיומה, ויותר בניצול הזמן בדרך היעילה ביותר.

ראינו דוגמאות בתורה לאופן הנכון והשגוי בו יש להתייחס לתקופה של המתנה. ברור שניסיון זה של המתנה לאירוע מסוים הוא ניסיון שאנו עוברים ומתמודדים עמו לעתים קרובות. ייתכן שתהיה זו המתנה למאורעות משמעותיים, כדוגמת רווק או רווקה המחכים למצוא את בני זוגם. או גם במקרים יומיומיים כדוגמת פקק תנועה, או תור שלא נגמר בסופר. יהיו המטרה וזמן ההמתנה אשר יהיו, העיקרון הבסיסי זהה – אל לו לאדם לראות זמנים אלה כמטרד המעכב אותו מלהגיע אל מטרתו. על האדם לזכור שכל מה שקורה איתו – מגיע מה', כולל גם זמני המתנה ארוכים ולא נעימים. אדם צריך להחליט שלא לבזבז את זמני ההמתנה שבחייו או, גרוע מכך, שלא להפוך למתוסכל ועצבני. במקום זאת עליו להזכיר לעצמו שוב ושוב שגם תקופה זו היא למעשה מתנה מאת ה' דרכה הוא יכול לצמוח ולהתקרב אליו. וכך אדם הממתין למציאת בן זוגו, צריך לזכור שגם תקופה זו היא חלק מהחיים שה' נתן לו, ולא זמן בו נעצרים החיים עד שימצא את זיווגו. זהו זמן בעל ערך, תקופה בה הוא יכול לעבוד על תכונותיו ואישיותו ולהכין את עצמו לקראת נישואיו בעתיד. וכאשר אדם "נתקע" בתור ארוך, הוא יכול לנצל את הזמן כדי ללימוד תורה או למטרות שונות אחרות.

אנו יכולים ללמוד מהנהגתו של יעקב אבינו במשך ההמתנה הארוכה בת שבע השנים לרחל, שזמן של המתנה הוא הזדמנות לצמיחה, ולא מכשול שיש לעברו. מי ייתן ונזכה כולנו להשתמש בזמנים כאלה באופן היעיל והנכון ביותר.