אברהם אבינו שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, למצוא אישה ראויה לבנו הצדיק, יצחק אבינו. כאשר מגיע אליעזר ליעדו, הוא מתפלל לפני ה' שישלח לו אות שעל ידו יוכל להחליט מי היא זו שתהיה אישתו של יצחק, וכך הוא ביקש מה': "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני" (בראשית כד יד).

המפרשים מסבירים שאליעזר לא בחר להשתמש בסימן זה באופן מקרי, אלא שכוונתו הייתה להבטיח את היותה של אחת מאמהות האומה בעלת דרגה גבוהה ומפותחת של חסד. המפרשים מדייקים בנוסח תפילתו, ולומדים שלא היה די בכך שתענה לבקשתו, אלא תכניתו הייתה לבקש מים רק בשביל עצמו, והוא קיווה שהיא מיוזמתה האישית תציע מים גם לגמליו, כפי שאכן קרה. ה"ספורנו" מסביר כי הוא ציפה ממנה להבנה מעמיקה, מעבר להבנת בקשתו המילולית להשקותו במים. הוא רצה שהיא תקלוט ותבין שמאחורי בקשה קטנה זו עומד צורך גדול יותר, ותנהג בהתאם.

בדרך דומה מסביר המלבי"ם שאליעזר לא הסתפק בבדיקת טוב ליבה של רבקה, אלא שהוא רצה שתוכיח גם חכמה, ועל פי הבנה חכמה ומעמיקה תספק לו את צרכיו בצורה הטובה ביותר. הוא מדייק עוד בתפילתו של אליעזר: אליעזר מבקש דווקא בנוסח זה, שתטה הנערה בעצמה את כדה לאליעזר, ולא תחכה שייקח ממנה את הכד וישתה בעצמו. הוא ציפה שבמקום לכעוס על עצלותו של האיש העומד מולה, היא תשתדל לדונו לכף זכות ותחשוב שמן הסתם הוא אינו מסוגל לשתות בכוחות עצמו בשל כאב זה או אחר בידיו, לכן גם תבין שאינו יכול להשקות את גמליו, והיא בעצמה תתמודד עם משימה מפרכת זו של השקאת עשרה גמלים! כאשר הצליחה רבקה ועמדה בכל הסימנים אותם בדק אליעזר, הבין אליעזר שאכן הוא מצא שידוך הגון ביותר ליצחק, בן אדונו.

על פי ה"ספורנו" והמלבי"ם מובן כי לא היה מספיק לבדוק את מידת חסדה וטוב ליבה של רבקה, אלא היה עליה להוכיח גם חכמה. היה עליה להבין לעומק את צרכיו האמיתיים של אליעזר, למרות שהוא אפילו לא ביקש אותם באופן ישיר. ניתן ללמוד מכך שעל מנת להיות בעל חסד אמיתי, בצורה הטובה ביותר, אדם חייב להשתמש גם בחכמה. אין זה אומר שעליו להיות דווקא בעל IQ גבוה במיוחד, אלא שעליו להיות בעל מודעות גבוהה וחושים רגישים ביותר לצרכי הסובבים אותו, כך שיבין מעצמו למה בדיוק זקוק הזולת, ויספק לו את צרכיו בלי לחכות לבקשתו המפורשת.

בעל ה"בית הלוי" לומד נקודה דומה לזו, מפסוק בסוף מגילת אסתר. המגילה מספרת בשבחו של מרדכי כמנהיג העם היהודי, וכך כתוב עליו "ודורש טוב לעמו", מרדכי דרש וחיפש אך טוב לאחיו בני עמו. על פסוק זה שואל ה"בית הלוי" מה המיוחד בשבח זה, הרי כל מנהיג רוחני בעם ישראל ודאי רוצה לעשות רק טוב לעם, מה מיוחד במרדכי שהיה "דורש טוב לעמו"? הוא משיב שמרדכי לא חיכה עד שיבואו אליו האנשים ויבקשו ממנו עזרה וסיוע, אלא הוא פנה אליהם, וניסה לבדוק ולחפש מה הם צריכים וכיצד יכול הוא לעזור להם.

ה"בית הלוי" עצמו מהווה דוגמא חיה למעלה זו. בתפיסתו החדה ידע להבחין בצרכי הזולת עוד לפני שהם סיפרו לו על כך. שנה אחת ב"ליל הסדר" הוא נשאל האם מותר להשתמש בחלב לארבע כוסות. כתגובה, הוא שלח שליח לבית השואל ובידו כמות מכובדת של בשר ויין. הוא הבין שודאי אין להם יין לארבע כוסות, אבל יותר מכך, על פי תכניתם לשתות חלב במקום יין, הוא קלט שודאי גם אין להם בשר. הוא נהג בהתאם, וסיפק להם דברים שהם כלל לא ביקשו!

בחיי היום יום של כל אחד ואחד מאיתנו, אנו ודאי פוגשים אנשים שייתכן וזקוקים לסיוע מכל סוג שהוא. אולם, פעמים רבות הם מתביישים או חשים אי נעימות לבקש במפורש. במצבים אלה ראוי לשאוף וללמוד מהנהגתה של רבקה אמנו, ולספק להם את צרכיהם. לדוגמא, באחד הימים נתגלה כי אדם מסוים חי בדלות מחפירה – כיצד קרה הדבר? חברו הלווה לו 25 שקלים כמה שבועות קודם לכן, ובאותו שבוע הוא שאל אם הוא יכול להחזיר לו. פני הלווה חוורו מבושה על כך שאין באפשרותו להחזיר כזה סכום. תגובה זו הדליקה נורה אדומה בלב חברו, הוא חקר ובירר, וגילה שאין לאותו אדם כסף לצרכים הבסיסיים ביותר. לפעמים, הבעת פניו של אדם, פליטת פה, או הערה שולית כלשהי יכולות להצביע על צורך מסוים. ביכולתנו ובכוחנו לפתח מודעות ורגישות לרמזים כאלה ואחרים, ובכך להגדיל את יכולתנו לעשות חסד עם הזולת.