הפרשה פותחת בתיאור חסדו המופלא של אברהם אבינו עם שלושת המלאכים. מיד לאחר מכן אנו שומעים על ירידת המלאכים לסדום ועל הפיכתה. ר' יעקב קמינצקי מצביע על קשר מעניין בין שתי פרשיות סמוכות אלה; בשתיהן מושם דגש מיוחד על עניין הכנסת אורחים. הנהגתו של אברהם עם אורחיו מהווה סמל ודוגמא לכל אדם על היחס הראוי לאורחים, וכיצד יש לשרת ולספק את צרכיהם, ולהעניק להם את המיטב ואת המירב. ניתן לראות כיצד התעלם אברהם לחלוטין ממצבו הבריאותי שהיה בכי רע, ולא חסך כל מאמץ במטרה להעניק לאורחיו אירוח מושלם ואת ההרגשה הנעימה ביותר. מיד לאחר מכן עוברת התורה לתאר את הנעשה בעיר סדום, וכאן נראה יחסם הגרוע של אנשי סדום לאותה מצווה שתוארה רק כמה פסוקים קודם לכן. אנשי סדום מאיימים על חייו של לוט רק בשל "חטאו" – בהעיזו לספק מקום לינה ואוכל לאורחים זרים. מהי כוונת התורה בהדגשתה את הניגוד הקיצוני בין אברהם ובין אנשי סדום?

הרב יעקב קמינצקי מציע תשובה המתבססת על עניין אחר בסיפור העיר סדום. כאשר סיפר ה' לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום בשל זלזולם החמור במצוות שבין אדם לחברו, הגיב אברהם בדאגה רבה מאד לאנשים רשעים וחטאים אלה, והוא התחיל להתחנן אל ה' לבקש ולהפציר בו שוב ושוב ללא הרף, עד שהוא צריך היה לבקש מחילה מה' שלא יכעס עליו על שהוא מדבר איתו בצורה שכזו. הרב קמינצקי מסביר שבכך מציגה התורה את רמתו המופלאה של אברהם אבינו במצוות ש"בין אדם לחברו". הוא כותב כי באופן רגיל, אדם המצטיין במיוחד בשטח או במידה מסוימים, מקפיד ביותר על הנהגתם של אנשים אחרים דווקא בתחום זה. כתוצאה מכך הוא נוטה לשפוט אותם בחומרה יתרה על חולשתם וחוסר הבנתם בנושא זה. כדוגמא הוא מביא אדם הנזהר בסעודה שלישית בשבת ומקפיד ליטול ידיים ולאכול לחם בסעודה זו, שבאופן טבעי נוטה לשפוט בחומרה יתרה אנשים המסתפקים בפירות בלבד. התורה הסמיכה את תיאור גדולתו של אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים לרמתם השפלה של אנשי סדום בנושא זה בדיוק, על מנת להראות כיצד למרות ההבדל החד, הפציר אברהם בהקב"ה ללא הרף שיתייחס ברחמים לאנשי סדום. עובדה זו מוכיחה כיצד לא נפל אברהם אבינו בידי היצר הרע, וכלל לא הגיע למצב זה של החמרה יתירה בשפיטת אנשים אחרים אף בנושא שהיה חזק מאוד אצלו. התהום העמוקה הפעורה בין מידת חסדו של אברהם לבין שפלותם של אנשי סדום לא מנעה ממנו לדאוג בצורה כנה להם ולחייהם.

אנו רואים מדברי הר' קמינצקי שכלל לא קל להסתכל בעין טובה על חולשתם של אנשים אחרים, בייחוד כאשר חולשה זו היא היא נקודת החוזק של האדם. מדוע זה קשה כל כך? מפני שכאשר אדם מצטיין בשטח מסוים, יקשה עליו מאד להבין כיצד אחרים יכולים להיות פחות זהירים בשטח זה. לדוגמא, אדם דייקן באופן מיוחד, יתקשה מאד להבין כיצד מסוגלים אנשים אחרים לאחר שוב ושוב. ברור לו שאדם מאחר מפגין חוסר התחשבות בזמנם של אחרים. עבודתו של אדם זה היא להבין שלכל אחד יש כוחות משלו, וייתכן וקיימים שטחים בהם הוא עדיין נמצא ברמה נמוכה בהרבה מאנשים אחרים. יתרה מזאת, עליו לזכור את המשנה באבות שאומרת: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ניתן ללמוד ממשנה זו שתכונות אופיו של כל אדם מושפעות מנסיבות חייו הייחודיות לו, ואיננו יכולים לעולם לדעת איך היינו מתנהגים אם אנו היינו עומדים באותו מצב בדיוק. אם אדם מפנים עניין זה, הוא קולט כי לכל אדם מעלות וחסרונות, חולשות וחוזקות, התלויות בגורמים שונים, ולכן טעות היא לשפוט בחומרה את חולשותיו של הזולת, אף אם האדם עצמו חזק בנושא המסוים הזה.

ישנה דוגמא נוספת לגדולתו של אברהם בהתחשבותו באנשים ברמה נמוכה משלו. בתחילת הפרשה התורה מספרת באריכות רבה על הסעודה הדשנה אותה הגיש אברהם לאורחיו, ומאריכה בתיאור המעדנים הטעימים שהוא האכילם. הר' יששכר פרנד אומר שללא ספק אברהם עצמו לא התעניין במעדנים אלה ובוודאי שלא עידן את גופו בכאלה מאכלים. אף על פי כן הוא לא חסך כל מאמץ לספק לאורחיו מעדנים ומאכלים משובחים ביותר, ולא כפה את דרגת פרישותו עליהם.

הר' פרנד מתאר כיצד אחר מגדולי הדורות האחרונים התייחד בכך שלא דרש מאחרים לנהוג על פי דרגתו הגבוהה והנהגתו המיוחדת: במקרר בביתו של ר' משה פיינשטיין היו תבלינים ורטבים שונים ומגוונים. ברור שהר' פיינשטיין עצמו לא ייחס כל חשיבות להוספת רטבים כאלה למזונו על מנת להפוך את המאכלים לטעימים יותר ולא הקדיש לכך שום רגע מזמנו – הוא חי ברמה גבוהה הרבה יותר, בה תענוגות גופניים כאלה היו חסרי משמעות בעליל. למרות כל זאת הוא לא ציפה מאנשים אחרים לנהוג על פי דרגתו, ולא מנע מהם כל תענוג.

ישנם מצבים שונים בהם עלול האדם לכפות את הנהגותיו הטובות ורמתו הגבוהה על הזולת בצורה לא נכונה. לדוגמא: אדם יכול להיות מסודר ונקי מאד. ברור שזוהי תכונה טובה המאפשרת לאדם לחיות חיים מאורגנים ומסודרים. אולם, כאשר יזדמן לאדם מסודר זה לחיות עם אנשים אחרים: בן זוג, ילדים או שותפים לחדר, עלול להיווצר מצב בו אותם האנשים בחייו אינם שואפים או אינם מצליחים להגיע לרמת הניקיון והסדר אליה הוא רגיל. סיטואציה שכזו עלולה לגרום לאותו אדם מסודר כעס וחיכוכים רבים עם בני ביתו או שותפיו. הוא עלול לדרוש מהם לשמור על רמת ניקיון וסדר בהתאם לסטנדרטים הגבוהים אליהם הוא רגיל. זוהי דוגמא לכפייה של הרגליו הטובים של אדם מסוים על הסובבים אותו, הגורמת לו לחיות בצורה לא הוגנת. על אדם מסודר באופן יוצא דופן לקבל את העובדה שאנשים אחרים אינם יכולים לשמור על סדר וניקיון באותה המידה שהוא יכול. אותו אדם צריך להבין שאם הוא אינו מסוגל לתפקד כיאה במצב שכזה, האחריות לתחזק ולשמור על הסדר בבית ברמה הגבוהה אליה הוא רגיל – מוטלת עליו בלבד.

בפרשתנו מתוארת מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו באריכות רבה. הר' קמינצקי האיר היבט נוסף בהנהגתו המיוחדת ב"בין אדם לחברו" – הוא לא כפה את דרגותיו הגבוהות על אחרים, ולא שפט את מעשיהם בחומרה, למרות גדולתו בנושא זה. יהי רצון שנזכה כולנו להשתמש במידותינו הטובות – אך לטוב.