"ויהי רעב בארץ, וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" (בראשית יב י).

הפרשה מתחילה בציוויו של הקב"ה לאברהם אבינו לעקור מארצו, ממולדתו ומבית אביו ולצאת למסע אל הלא נודע. בכך בעצם הוא נדרש לקעקע כל בסיס איתן עליו נשענים חייו. מיד לאחר שעמד אברהם אבינו בניסיון זה, ועבר לארץ ישראל, השתלט על הארץ רעב נורא אשר הכריח את אברהם לעזוב לארץ מצרים. חז"ל והראשונים כותבים כי רעב זה נמנה בין עשרת הניסיונות בהם נתנסה אברהם אבינו על מנת להגיע למימוש מושלם של כוחותיו ויכולותיו הגדולים. מה היתה מטרתו של ניסיון זה? רש"י מסביר: "לנסותו, אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה".

לפי רש"י, משמעותו העיקרית של ניסיון זה לא היה המצב הקשה בו אין מה לאכול, אלא העובדה שלא היה באפשרותו של אברהם למלא את הצו האלוקי "לך לך מארצך". ה' הורה לו ללכת אל ארץ ישראל כדי שיוכל לממש שם את כוחותיו הרוחניים, ומיד בתחילת דרכו עומדת אבן דרך קשה מנשוא, אשר אינה מאפשרת לו להישאר שם, ומאלצת אותו לעשות מעשה, אשר נראה כסותר לחלוטין את כל תכליתו של הניסיון בו עמד. אברהם אבינו ידע כי תפקידו הוא לחיות בארץ ישראל, אולם מיד כאשר הגיע לשם, הוא הוכרח לעזוב! הוא יכול היה לטעון ולשאול את ה', מדוע הוא נאלץ לזנוח את מסעו לעבר פריחה והתפתחות רוחנית, אבל המצב לא גרם לו לתסכול כלשהו כלל ועיקר, והוא לא שאל את הקב"ה שום שאלה. הוא ראה שהוא לא יכול להבין כיצד תתמלא ותתקדם משימת "לך לך" - אולם הוא ידע כי הכל נתון בידיו של הקב"ה. הוא הבין שעליו לעשות את ההשתדלות שלו, וכל מה שמעבר לשליטתו מגיע ממקור אחד – מבוראו, לכן אין שום צורך לחוש כאב על חוסר התממשות הציווי "לך לך". הוא ידע אל נכון כי הרעב מגיע מה' ומוכרח להיות שישנן סיבות שונות העומדות מאחורי זה. אכן, במבט לאחור, ניתן היה לראות בבירור כי המאורעות שפקדו את אברהם במצרים והמשימות בהם עמד שם, אכן הביאו בכנפיהם תועלת רבה מאד.

הרמב"ן כותב כי כל מעשיהם של האבות הינם סימן לבנים. גם אנו נדרשים לעמוד במשימות בהם עמד אברהם אבינו, והדרך בה הוא נהג אז – היא זו הנותנת לנו את היכולת להתמודד עם מה שנדרש מאיתנו בחיינו הפרטיים. לאור זאת, ניסיון הרעב נוגע מאוד לחיינו. אדם יכול להבין כי רצון ה' הוא שיצא לכעין "מסע רוחני" ויתחיל לפעול בצורה זו או אחרת. ייתכן ומסעו זה יכלול בתוכו מהפך מוחלט של חייו, כמו מעבר מארץ לארץ, החלפת מקום עבודה, נישואין, גידול ילדים, או אפילו התחייבות קטנה יותר במטרה להתפתח רוחנית, בלימוד או בקיום המצוות. סביר להניח כי אדם כזה יצפה מראש את המשימות בהן יהיה עליו לעמוד במשך "מסעו", ויתכנן את הדרך בה יתמודד איתן. אולם, פעמים רבות עומד האדם מול קשיים אשר לא נצפו מראש, או מול מכשולים המאיימים למוטט לגמרי את תכניתו, במצב זה עלול האדם להגיע לתסכול קשה על כך שאינו יכול לגדול ולהתפתח בדרך אליה שאף כל כך.

מה הסיבה לכך שאדם נעשה מתוסכל כאשר מאמציו לצמוח אינם יוצאים אל הפועל כפי שתכנן? האדם מרגיש שהוא יודע בבטחה מה תהיה הדרך הטובה ביותר עבורו לממש את הפוטנציאל האישי שלו – אם כך וכך יעשה, הוא יהפך לאדם טוב יותר. לכן, כאשר לא מתאפשר לו לצעוד באותה הדרך המסוימת, הוא חש תסכול מכך שהוא מנוע בעל כרחו מלהשיג את מטרתו. טעותו של האדם היא בתחושתו כאילו שהוא יודע כיצד לממש בדרך הטובה ביותר את הפוטנציאל שלו. במקום זאת, עליו להבין כי רק ה' יודע מהו תפקידו בחיים, וכל מכשול העומד בדרכו הוא שליח מאת הקב"ה למען גדילתו והתפתחותו. אולי הוא לא היה מתאר לעצמו שמכשול כזה מתאים לו ולגדילתו הרוחנית, אולם בלי ספק הקב"ה חושב אחרת.

מורי ורבי, הרב יצחק ברקוביץ שליט"א מביא דוגמא נפוצה לסוג זה של ניסיון. אדם רוצה להתרכז על עניני רוחניות ללא טרדות והפרעות חיצוניות אשר יפריעו לו. אולם, עלול גם עלול לקרות אחרת. טרדה בלתי נמנעת יכולה לצוץ, דוגמת חתונה משפחתית, או עניין בריאותי כלשהו. בנקודה זו עלול האדם לחוש תסכול רב על כך שאין באפשרותו לעלות ולגדול בדרך אליה הוא שאף – הוא עלול לראות בטרדות אלה הפרעות המונעות ממנו את הקשר עם הקב"ה. טעותו היא בכך שהוא מדמה בנפשו שהוא יודע מהי הדרך הטובה בשבילו על מנת לעלות ולגדול, וטרדות אלה מונעות ממנו מלהתקדם בדרכו זו. במקום לחוש כך, עליו ללמוד מאברהם אבינו ולהבין כי קשיים ו"טרדות" אלה נובעים ישירות ממקורו הברוך של הקב"ה, וללא ספק רק על ידם יכול הוא להתקדם ולצמוח כרגע. כך יכול הוא להימנע מכאב התסכול, ולהתמקד בהתמודדות עם משימתו שניתנה לו כרגע בשמחה ובביטחון מלא.

מניסיונותיו של אברהם אבינו אנו לומדים שיעורים חיוניים ביותר הניתנים ליישום בחיי היום יום. יתן ה' ונזכה כולנו ללמוד מדרכו של אבי האומה, ולדעת לנהוג כמוהו ולהתייחס נכונה למשימות ששולח לנו הקב"ה.