בוקר טוב! האם ידעתם שלא רק שיש לעצים ימי הולדת, אלא יש להם גם את ראש השנה שלהם? ט"ו בשבט נקרא בחז"ל ראש השנה לאילנות!

בימי בית המקדש בירושלים, הוא שימש לחישוב שנת המעשר לפירות העצים. התלמוד מספר לנו כי העצים מפסיקים לספוג את המים מהאדמה ובמקום זאת שואבים את ההזנה מתוך הגזע שלהם מתאריך זה והלאה. חישוב גילו של העץ לעורלה (ויקרא יט, כג) – שבו מותר לאכול את פרותיהם של עצים שהם בני ארבע שנים לפחות – מתחיל מטו' בשבט.

כיצד אנו חוגגים את ט"ו בשבט? אנו אוכלים פירות – בעיקר פירות שהתורה משבחת את ארץ ישראל בגינם: " אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ... וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (דברים ח, ח-י). העם היהודי שמח בפירותיו, בארץ ישראל ובבורא העולם שנתן לנו חיים.

בישראל רבים חוגגים את ט"ו בשבט בכך שהם נוטעים עצים. זוהי פעולה יהודית עתיקה. התלמוד (תענית כג, ב) מספר את סיפורו של החכם הגדול חוני המעגל, שנתקל באיש בן 70 שנטע עץ חרובים. הוא שאל את האיש אם לדעתו יחיה כדי ליהנות מפירות העץ. האיש השיב שבדיוק כפי שאחרים נוטעים עבורנו, אנו נוטעים עבור אלה שיגיעו אחרינו.

המקובלים בצפת יצרו סדר לט"ו בשבט (סדר דומה לסדר הפסח) כדי להתעמק במשמעות הפנימית של היום. ישנם הסברים ומדיטציות על המימדים הפנימיים של הפירות, וכן ברכות, שירים ודיונים מעמיקים. תוכלו למצוא אותם ב: http://www.aish.co.il/h/15sh/48869977.html

בביתנו אנו מכינים תצוגה שלמה של פירות – בעיקר אלו שהוזכרו לעיל, עבורם זוכה ארץ ישראל לשבחים. זהו זמן להעריך את מה שבורא העולם נתן לנו ושאנו עלולים לקחת כמובן מאליו. הפכו את הכרת הטובה לגישה שלכם!

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). בפרקי אבות, אותם ניתן למצוא בגב רוב הסידורים – ספרי התפילה היהודיים – כתוב: "כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו... אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ (אבות פרק ג, משנה כב).

בדומה לעץ, שורשינו הם מקור ההזנה של חיינו. ההזנה של יהודי היא התורה – הידע והאמצעים ליצירת חיבור רוחני לאלוקים. המהר"ל מלמד שבדיוק כפי שהעץ מצמיח ענפים, פרחים ופירות כדי למלא את ייעודו, האדם צריך לעבוד כדי להגיע להישגים מוסריים, אינטלקטואליים ורוחניים, שימלאו את ייעודו. אלה הם פירות קיומינו!

כשם שהעץ זקוק לאדמה, מים, אוויר ושמש, כך האדם זקוק לשורשים רוחניים ולחיבור עם מקור ההזנה. המים הם לעץ, חוכמת התורה היא לנו – כדברי משה, "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב). האוויר הוא לעצים, כפי שהרוחניות היא לנו – ככתוב בתורה, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז). השמש עבור העץ, מקבילה לחומה של החברות והקהילה עבור האדם. הרב שרגא סימונס כתב מאמר יפהפה, "האדם הוא עץ השדה" http://www.aish.co.il/h/15sh/48863482.html המרחיב על נושא זה.

פרשת השבוע
בשלח, שמות יג, יז – יז, טז

העם היהודי יוצא ממצרים. פרעה מתחרט על כך ששילח אותם לחופשי ושולח אחריהם צבא פרשים גדול. היהודים מתמרדים וזועקים אל משה, "המבלי אין קברים במצרים?" שהבאת אותנו למות במדבר?

 ים סוף נבקע לשניים, היהודים חוצים, המצרים רודפים אחריהם ואז שב הים ונסגר ומטביע את המצרים. משה עם הגברים ומרים עם הנשים שרים שבחי הודיה לאל.

הם מגיעים למרה ומתלוננים על המים המרים. משה משליך עץ מסוים לתוך המים כדי להפוך אותם ראויים לשתייה. אז אומר הקב"ה לבני ישראל, "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ" (מסיבה זו שואפת ההגדה להוכיח שהיו הרבה יותר מאשר 10 מכות במצרים – ככל שמספר המכות היה גדול יותר, כך גדולה יותר גם ההגנה לה זכינו).

בהמשך מתלוננים בני ישראל על היעדר המזון; אלוהים מספק להם מן ושליו משה מלמד את חוקי השבת. ברפידים, שוב הם מתלוננים על חוסר במים. אלוהים אומר למשה להכות בסלע (בהמשך התורה מורה אלוהים למשה לדבר אל הסלע, אך לא כאן!), והסלע מוציא מים. לבסוף, מסתכמת הפרשה במלחמה נגד עמלק והפקודה " מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

* * *

דבר תורה
מבוסס על ספרו של הרב זליג פליסקין,  Growth Through Torah 

התורה קובעת:

"וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

כיצדייתכן שאחרי כל הסבל של העם היהודי במצרים וכל הניסים שביצע האל למענם, הם עדיין ישקלו לחזור למצרים?!

הרב יהודה לייב חסמן מסביר שהאדם הוא תערובת של גוף ונשמה. גם כשהאדם נמצא ברמה רוחנית גבוהה מאוד, הוא עלול ליפול. לכן יש צורך בערנות מתמדת. ברגע אחד אדם יכול להיות מרומם מאוד. עם זאת, אם הוא נבהל הוא יכול להתנהג בדרך מאוד לא בוגרת. למרות שהייתה לבני ישראל מודעות רבה, היא יכולה הייתה ללכת לאיבוד תוך זמן קצר.

אותו קונספט של היכולת של האדם להשתנות מעניקה לנו תקווה גדולה, מסכם הרב יהודה לייב. אם ניתן ליפול בקלות, אפשר גם להתרומם בקלות. לעולם אל ייאוש! גם אם נמצאים במקום נמוך. אם אנו נחושים בדעתינו לטפס למעלה מבחינה רוחנית, יש לנו את היכולת להחזיר את עצמינו לנתיב החיים באופן מיידי.

לא נבזבז זמן ברחמים עצמיים. נבין שאם אפשר לקלקל אפשר גם לתקן ולהגיע לגבהים מרשימים, אם רק יש לנו את הנחישות לעשות זאת!