בוקר טוב!  כשבני הבכור אברהם היה בן 6, חבר שלו רצה נואשות שהוא יבוא אליו לשחק. "בוא לבית שלי, אתן לך חלב ועוגיות!"הבן שלי מאוד התרגז - לא בגלל שהוא לא אהב את התמריץ, אלא כיוון שחברו השתמש במהלך דומה בפעם שעברה ולא עמד במילה שלו לספק חלב ועוגיות.

"ג'ורג', אתה כזה שקרן! אתה תמיד מבטיח ולא מקיים. אני אתקשר למשטרה ואספר להם שאתה משקר והם יכניסו אותך לכלא!" לאחר מכן הוא השיג את המספר של המשטרה - והתקשר אליהם. "אתם מכניסים אנשים בכלא בגלל שהם משקרים?" הוא שאל בטלפון. המשך השיחה היה, "אהה, אהה, טוב, אוקיי, תודה, שלום".

בינתיים, ג'ורג' שקשק מפחד. "הם יבואו לקחת אותי? הם ישימו אותי בכלא?" הבן שלי ענה, "לא, השוטר אמר שזה לא בסדר לשקר ושאסור לך לעשות את זה עוד פעם!"

איפה בתורה ישנו איסור לשקר? בספר שמות (כג, ז), הקב"ה מצווה עלינו "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק". התלמוד, במסכת סנהדרין צב א, מבטא את חומרת השקר על-ידי השוואתו לעבודת אלילים. עבודת אלילים מוגדרת כאמונה בכך שלכל אחד, ולא רק לקב"ה, יש את הכוח להשיג משהו ולכן, מתן אמון בשקרים של אותו אדם משול לעבודת אלילים. בטקסט אחר בתלמוד, סוטה מב א, שקרנים מופיעים ברשימת האנשים שלא יחזו בנוכחות האלוהית בעולם הבא. לתמיכה מובא הפסוק מתהילים (ק"א, ז) "לֹא-יֵשֵׁב, בְּקֶרֶב בֵּיתִי-- עֹשֵׂה רְמִיָּה".

ועם זאת, אנו רואים שישנן פעמים בהן לא רק מותר לרמות, אלא המעשה אף זוכה לשבחים. בסיפור המרגלים, כלב מנסה לשכך את ההתקוממות כנגד ההליכה לארץ ישראל על-ידי העמדת פנים כי הוא בן בריתם של המרגלים האחרים שהלהיטו את הרוחות. לפי התלמוד, סוטה לה א, כלב קרא בקול, "אמר להן וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם (התייחסות מעליבה למשה רבנו)" הקהל השתתק כדי לשמוע את השמצותיו של כלב, אולם במקום זאת הוא ניסה לשנות את גישתם בכך שהמשיך ואמר, "הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן".

ידידי, הרב זליג פליסקין, מציג אוסף של החוקים הבסיסיים בכל הקשור לשקר בספרוLove Your Neighbor הניתן לרכישה באתר judaicaenterprises.com. אספר לכם מתי מותר לומר דברים שאינם אמת: 

  1. מותר לומר דברים שאינם אמת כדי להשכין שלום בין שני אנשים שיש ביניהם חילוקי דעות, או כדי להציל אדם מפגיעה. לדוגמה, אתם רשאים לספר למישהו שאדם שהוא רב עמו מתחרט כעת על התנהגותו, גם אם הדבר לא נכון - זאת אם אין לכם ברירה אחרת. מילותיכם צריכות להיות קרובות לאמת ככל האפשר.

  2. אם המארח שלכם מאוד נדיב, אל לכם לספר לאדם חסר מצפון על האירוח הנדיב, כיוון שהוא עלול לנצל את המארח.

  3. כשמישהו מבקש מכם מידע שאם הייתם עונים עליו בכנות הוא היה בגדר רכילות או השמצה (למשל, לספר למישהו שאדם אחר פעל או אמר משהו שמכוון נגדו) - עליכם לשקר לו ולא לחשוף מידע זה.

  4. מותר לכם לשקר מתוך ענווה, כדי לא למשוך תשומת לב לעצמכם.

  5. מותר לכם להונות מישהו שמנסה להונות אתכם כדי להציל את עצמכם ממעשה רמאות. עם זאת, אל לכם להונות מישהו כדי להתנקם על עוול שהוא גרם לכם בעבר.

  6. מותר לכם לשבח משהו שמישהו קנה, גם אם לדעתכם הדבר אינו ראוי לשבח.

  7. אתם רשאים לשקר כדי להציל את חייו של אדם.

  8. מותר למורה לומר דברים שאינם אמת כדי לראות אם תלמידיו מקשיבים או זוכרים את מה שלימד אותם.

  9. מותר לשקר אם לא מדובר בהצהרה שכולם יודעים שהיא הגזמה, כגון "אמרתי לך מיליון פעם".

דרך אגב, האיום של בני להתקשר למשטרה פעל. פגשתי את החבר של בני 20 שנה לאחר מכן והוא הפך לגבר מצוין!  

וארא, שמות ו:ב - ט:לה

כאן מתחיל הסיפור של 10 המכות שאלוהים הנחית על מצרים - לא רק כדי להביא להוצאתם של בני ישראל מעבדות לחירות, אלא כדי להראות לעולם שהוא בורא העולם ויוצר הכל.תשע המכות הראשונות מתחלקות לשלוש קבוצות: 1. מים שהופכים לדם, צפרדעים, כינים; 2. חיות פרא (ערוב), מגפה (דבר), נגעים בעור (שחין) 3. ברד, ארבה, חושך.

הרב שמשון רפאל הירש מסביר כי היו אלה אמצעי ענישה של מידה כנגד מידה על שעבוד עם ישראל: 1) המכה הראשונה בכל קבוצה גרמה למצרים להיות פגיעים בארצם שלהם. 2) המכה השנייה בכל קבוצה הפשיטה אותם מגאוותם, מרכושם ומתחושת העליונות שלהם. 3) המכה השלישית בכל קבוצה גרמה לסבל גופני.  

* * *

דבר תורה

מבוסס עלGrowth Through Torahמאת הרב זליג פליסקין

התורה מציינת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו, יג).

רש"י, הפרשן הצרפתי (שחי בשנים 1040-1104), מבהיר שהקב"ה ציווה על משה ואהרון להוביל אותם בעדינות ובסבלנות. השל"ה, פרשן מאוחר יותר, כותב שזהו שיעור עבור כל אדם המצוי בעמדת מנהיגות. בכל פעם שאתה נמצא בעמדת סמכות, עליך להקפיד לא לכעוס על האנשים שתחתיך. הישמר מלצעוק ולצרוח. התגמול למנהיג ששומר על סבלנות הוא גדול מאוד.

אדם הנמצא בעמדת מנהיגות יכול לנקוט בשתי גישות אפשריות. הגישה הראשונה היא כוח אישי - האדם מחפש מנהיגות מטעמי האגו שלו. המנהיג דורש מהאנשים להקשיב לו בגלל יוהרתו האנוכית. מנהיג כזה יכעס כשהאנשים לא ימלאו את הוראותיו: "איך הם מעזים להמרות את פי!" כל כולו מכוון להצלחה שלו עצמו. הסיבה היחידה שבגללה אכפת לו מאחרים היא שהם משפיעים על ההצלחה שלו. האנשים עמם הוא מתמודד אינם המטרה שלו, אלא רק אמצעי למטרה. המטרה מבחינתו היא האדרה עצמית וכוח. מנהיג כזה יכעס בקלות.

אידיאל המנהיגות שמציבה התורה נועד לסייע לאנשים רבים ככל האפשר. המוקד הוא   לעזור לאנשים ולהיות בשירות למען אחרים. כשאנשיו סובלים, המנהיג מבין שהם יתלוננו ויקטרו. ככל שהם קשים יותר, כך גדל הצורך בסבלנות וסובלנות. זו הייתה הנחייתו של הקב"ה למנהיגים הראשונים של העם היהודי. זהו המודל לכל המנהיגים לעתיד. אין זה חשוב אם יש לכם סמכות על קבוצה גדולה של אנשים או על קבוצה קטנה, כגון כיתה או הילדים שלכם, לקח זה חל גם עליכם. כל מפגש מאתגר הוא הזדמנות לצמיחה ושיפור הסבלנות שלכם.   

עניין של גישה

"ככל שחולף הזמן אני מבין את השפעת הגישה על החיים. עבורי, הגישה חשובה יותר מהעובדות. היא חשובה יותר מהעבר, מהחינוך, מהכסף, הנסיבות, הכשלונות, ההצלחות, מה שאחרים חושבים, אומרים או עושים. הגישה חשובה יותר ממראית עין, כשרונות או מיומנויות. הדבר המדהים הוא שבכל רגע ורגע יש לנו בחירה ביחס לגישה שאנו רוצים לאמץ באותו רגע. איננו יכולים לשנות את העבר… איננו יכולים לשנות את העובדה שאנשים יתנהגו בדרכים מסוימות. איננו יכולים לשנות את הבלתי נמנע. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לפרוט על המיתר היחיד שיש לנו והוא - הגישה שלנו. אני משוכנע שהחיים הם 10% מה שקורה לנו ו- 90% האופן בו אנו מגיבים לכך" - צ'רלס סווינדול.