תחילה נראה היה ששליחותו של משה צולחת. הוא פחד שבני ישראל לא יאמינו בו, אבל האל נתן בידו אותות ומופתים, ואת אחיו אהרן מינה לדבר בשמו. "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם", מספרת התורה, "וַיַּאֲמֵן הָעָם. וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ" (שמות ד, ל-לא).

אבל אז הדברים התחילו להשתבש – והמשיכו והשתבשו. הופעתו הראשונה של משה לפני פרעה היא הרת אסון. פרעה מסרב להכיר באלוהים. הוא דוחה את דרישתו של משה לשלח את עמו לזבוח במדבר. הוא מכביד עוד את ידו על בני ישראל העבדים. מכסת הלבֵנים שנדרש מהם לייצר נשארת כשהייתה, אך מעתה עליהם לקושש בעצמם את התבן הדרוש לייצורן. העם המוכה זועם על משה ואהרן: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (ה, כא).

משה ואהרן חוזרים אל פרעה ומחדשים את הבקשה. הם מחוללים מופת – הופכים מטה לנחש – אך פרעה אינו מתרגש. גם החרטומים שלו יכולים לעשות זאת. בשלב הבא הם ממיטים עליו את הראשונה בעשר המכות, אך הוא שוב אדיש. הוא לא ישלח את בני ישראל. וכך זה נמשך, תשע פעמים. משה עושה כל מה שבכוחו לעשות, ומגלה שדבר אינו משתנה. בני ישראל עודם עבדים.

אנחנו חשים בלחץ שמשה נתון בו. אחרי הכישלון הראשון, בסוף פרשת השבוע שעבר, הוא פונה אל השם ומתאונן מרה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (ה, כב-כג).

בפרשת וארא, אפילו כאשר האל שב ומבטיח למשה שבני ישראל ייצאו ממצרים ושולח אותו שוב אל פרעה, משה עונה, "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם?" (ו, יב).

יש כאן מסר מתמשך. מנהיגות, אפילו מנהיגות מן הסדר הנעלה ביותר, נושאת לא פעם את חותם הכישלון. הציירים האימפרסיוניסטים הראשונים נאלצו לארגן את התערוכה שלהם בעצמם, כי שום גלריה בפריז לא הסכימה להציג את ציוריהם. בביצוע הבכורה של "פולחן האביב" מאת סטרווינסקי קמה מהומה והקהל שאג בוז. וינסנט ואן-גוך הצליח למכור כל ימי חייו רק תמונה אחת, אף על פי שאחיו תיאו היה סוחר אמנות.

כך גם אצל מנהיגים. אברהם לינקולן ידע כישלונות רבים מספור לאורך מלחמת האזרחים. בתקופתו נחשב אישיות שנויה במחלוקת ורבים שנאו אותו. מהטמה גנדי לא הצליח להגשים את חלום איחודם של מוסלמים והינדים לאומה אחת. נלסון מנדלה בילה עשרים ושבע שנים בכלא והואשם בבגידה ובהסתה לאלימות. צ'רצ'יל נחשב סוס מת בזירה הפוליטית של שנות השלושים, ואפילו לאחר הנהגתו ההרואית במלחמת העולם השנייה נשלח הביתה בבחירות הראשונות לאחר סיום המלחמה. רק במבט לאחור הגיבורים מתגלים לעינינו כגיבורים, והמהמורות שכשלו בהן – כאבני דרך אל הניצחון.

בשיחתנו לפרשת ויצא ראינו כי בכל זירה, אם גבוהה ואם נמוכה, אם קודש ואם של חול, מנהיגים נבחנים לא בהצלחותיהם אלא בכישלונותיהם. לפעמים קל מאוד להצליח. התנאים בשלים. האקלים הכלכלי, הפוליטי או האישי נוח. כשיש בום כלכלי, רוב העסקים משגשגים. בחודשים הראשונים לאחר בחירות, המנהיג שהרכיב ממשלה נישא על כנפי הכריזמה שהעניק לו הניצחון. בשנה הראשונה, רוב הנישואים מאושרים. בזמנים טובים, אין צורך בכישרון מיוחד כדי להצליח.

אבל אז האקלים משתנה. תמיד זה קורה, במוקדם או במאוחר. ואז רבים נופלים: עסקים, פוליטיקאים, נישואים. יש זמנים – יש מועדים, אם תרצו – שאפילו אנשים גדולים מוֹעדים בהם. ברגעים האלה נבחן האופי. בני האדם הדגולים אינם אלה שאף פעם אינם נכשלים. בני האדם הדגולים הם אלה העומדים בכישלון וממשיכים קדימה, אלה המסרבים לתבוסה, אלה שלעולם אינם מוותרים ואינם נכנעים. הם ממשיכים לנסות. הם לומדים מכל טעות. הם רואים בכישלון חוויה מלמדת. מכל סירוב לתבוסה הם יוצאים חזקים יותר, חכמים יותר ונחושים יותר. זהו סיפור חייו של משה בפרשת השבוע שעבר, פרשת שמות, ובפרשת השבוע שלנו.

ג'ים קולינס, אחד מגדולי הכותבים על מנהיגות, אומר זאת יפה:

לא היעדר קשיים הוא אות ההיכר המבחין בין הגדולים-באמת לבין המצליחנים-גרידא, כי אם היכולת לצאת מחוזקים מכישלונות, ואפילו מאסונות הרסניים ... נתיב היציאה מהחושך מתחיל באותם עקשנים-להכעיס שאינם יודעים כניעה מהי. דבר אחד הוא לספוג תבוסה מטלטלת ... ודבר אחר לחלוטין הוא לוותר על הערכים ועל השאיפות העושים את המאבק לראוי. כישלון אינו מצב פיזי כפי שהוא מצב נפשי; הצלחה פירושה ליפול ולקום, פעם ועוד פעם, בלי סוף.1

הרב יצחק הוטנר כתב מכתב מופלא לתלמיד שהיה מדוכדך מכישלונו המתמשך בלימוד הגמרא:

רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמוּת של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. ...

התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם"2 . ...

אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר-הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר-הטוב... באנגלית אומרים Lose a battle and win the war (הפסד קרב, ותנצח מלחמה). בוודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תיפול שדוּד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הניצחון על ראשך. ...

החכם מכל אדם אמר "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, טז), והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו.3

תורף דבריו של הרב הוטנר הוא שאי אפשר להגיע לגַדלות בלי לחוות כישלונות. ישנן פסגות שרק מי שנפל תחילה יכול לטפס אליהן.

שנים רבות התנוסס על שולחן העבודה שלי ציטוט של נשיא ארצות הברית בשנות העשרים קלווין קולידג', ששלח לי חבר שידע כמה קל להתייאש. כך אמר: "אין בכל העולם תחליף להתמדה. לא הכישרון: אין דבר נפוץ מלא-יוצלחים מוכשרים. לא הגאונות: גאונים שלא זכו להכרה הם תופעה כה נפוצה, שהדבר היה כמעט למטבע לשון. גם לא ההשכלה: העולם מלא באנשי שוליים משכילים. רק בהתמדה ובנחישות אפשר להשיג הכול". התמדה ונחישות, ואני הייתי מוסיף לצידן סייעתא דשמיא, עזרת ה'. אלוהים אינו מתייאש מאיתנו אף פעם, גם לא כשאנו מתייאשים מעצמנו.

משה רבנו הוא, גם בהקשר זה, דמות מופת עילאית. למרות כל הכישלונות המתועדים בפרשת שמות ובפרשת וארא הוא התעקש והתמיד, עד שזכה ועליו נאמר באחרית ימיו "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).

יש כאב בהפסד, בעכבה ובאכזבה. הם כאבו אפילו למשה. ברגעים של דכדוך וייאוש חשוב שנזכור שגם הגדולים ביותר נכשלו. הם קמו והמשיכו – ומכך באה להם גדולתם. הדרך אל פסגת ההצלחה עוברת בגיאיות רבים של כישלון. אין דרך אחרת.

שאלות לשולחן השבת:

  1. איזה סוג של תגובות לכישלון הרב זקס מעודד?
  2. "אלוהים אינו מתייאש מאיתנו אף פעם" – האם היגד זה יכול לעזור לכם להאמין בעצמכם?
  3. האם אתם מתעודדים כשאתם שומעים על האכזבות הגדולות, הדחיות והכישלונות שאירעו לאנשים שהגיעו לבסוף להישגים עצומים?

1Jim Collins, How the Mighty Fall: and why Some Companies Never Give In, New York, Harper Collins, 2009, 123.
2על פי תהילים צב, יג.
3הרב יצחק הוטנר, ספר פחד יצחק: איגרות וכתבים, ניו יורק: גור אריה, תשנ"ח, איגרת קכח, עמ' ריז-ריח.