רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה ופִשרה

חינוך בבית הסוהר

מקץ (בראשית מא:א-מד:יז )

מאת Tzvi

"ויהי שם בבית הסהר"
(בראשית לט, כ)

שנה לאח

מדוע ישב יוסף עשר שנים בכלא המצרי?

אכן, זכורה לנו היטב ההתרחשות, שארעה בפרשה הקודמת. הוא המאורע, שבמרכזו ניצבת אשת פוטיפר. זו האישה, שגאוותה הנשית נפגעה, כשדחה יוסף את חיזוריה, אנו זוכרים גם את תגובתה המרושעת בטפלה עליו האשמות שווא, ובזעמה הגדול לא שקטה, עד שהושלך אל בור הכלא.

ובכל זאת, מדוע גזר עליו מי שגזר תקופת מאסר כה ארוכה?

בעיני בשר היה יוסף חף מפשע לכל הדעות. קרבן לעלילה שפלה, שבדומה לה התנסו מליוני בני אדם, במרוצת הדורות, במשטרי עריצות שונים, אולם, לאחר אמות המידה המקראיות אין טעויות סתם. אין יסורים בלא עוון, ואין מצוקות בלא סטיה וחטא קודמים. חייבת להיות משמעות למאורעות הנוחתים על האדם. ועל כן, אף כי הלשנת אשת פוטיפר הוציאה לפועל את גזירת הושבת יוסף מאחורי סורג ובריח, לא זו היתה הסיבה העמוקה לעונש הכבד.

אכן, המדרש הבא מאפשר לנו הצצה אל מעבר לפרגוד:

"שעל ידו נגרם צער לעשרה אחיו, ונענש עליהם. שנה לאח שנה לאח" (ספר הפרשיות על פי המדרש הגדול).

מדהים!

יוסף, שאחיו התעמרו בו ומכרוהו לעבדות, חטא אף הוא כלפיהם, ובעצם הוא שגרם להם למעשיהם. הוא הסב לעשרת אחיו צער מיותר. חלומותיו המלכותיים הם שדחפו אותם למעשים שלא יעשו. בעיניהם, היתה בחלומות אלו התנשאות, שלא במקומה. התנשאות מעוררת קנאה, המפירה את שלוות הרוח.

עשר שנות הכלא, היו לו עשרה כלי מדידה למוד בהם את מידת הסבל, שגרם לאחיו.

עליו לכפר, אפוא, על חטא זה. פירוש: עליו ללמוד ולהכיר, מה פרש הדבר לצער את הזולת. זו משמעותה של הכפרה: להבין מושג צער האח והידיד, כפי שהמקרא מבין מושג זה. לא רק להבין, כי אם לחוש אותו בכל היקפו, בכל עומקו ועל כל רבדיו.

עשר שנות הכלא, היו לו עשרה כלי מדידה למוד בהם את מידת הסבל, שגרם לאחיו. שנה לאח, שנה לאח. לא יאמן. באותן שנים קלט. שבעיני ההשגחה העליונה, שקולה שנת סבל ובדידות אחת בבור הכלא המצרי, כנגד עוגמת הנפש, שגרם לאח אחד.

היה זה שיעור עצום לאדם כמו יוסף. זהו ביטוי חריף וקיצוני למושג "הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה".

כי אישיותו הותכה בכור ההיתוך של הכלא וצורפו כל סיגיה. בית ספר טוב היה זה. שנות ייסורי נפש, חרטה ובדיקה אישית, הולידו מהפך. עשר שנים קשות אלו הצמיחו אדם חדש. חזק יותר ואציל יותר. אדם, שכלי החישה שלו לקלוט את צרכי הזולת וכאביו התחדדו לאין שעור.

היתה זו גם הכנה מועילה לקראת המלכות, המצפה לו בעתיד. התכונה, שרכש בימי הענות, תעמוד לו, בשעה שינהיג את מצרים הרעבה, כאשר יצטרך להתמודד עם אוכלוסיה חסרת מזון, שקועה בבעיות של אבטלה, וכדומה. או אז, יזכור גם את האדם הסובל מאחורי הגרפים הכלכליים והתל"ג (תוצר לאומי גולמי) של הכלכלה המצרית.

שתי מילים מיותרות

אולם, סאת יסוריו של יוסף לא מלאה בעשר שנים אלו. מתברר, שנוספו לו עוד שתי שנות מאסר מחוץ לחשבון. והכל בגלל? שתי מילים מיותרות.

כך נאמר בכתוב:

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם" (בראשית מא, א).

מדוע מדגיש הכתוב שנתיים אלו?

מבחינת יחידת הזמן מתייחס אזכור זה לשנתיים שחלפו, מאז שוחרר שר המשקים מן הכלא, והושב על כנו. אך, מה חשיבות יש לשנתיים אלו מבחינת הסיפור המקראי?

אלו דברי החכמים:

"ודבר שפתים אך למחסור" (משלי יד, כג). על ידי שאמר (יוסף) לשר המשקים: "זכרתני והזכרתני" ניתווספו לו שתי שנים. שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים" (מדרש רבה בראשית פט, ב).

יוסף קיווה להשתחרר מן הכלא בעזרת שר המשקים. שר זה, חשב יוסף, בוודאי מכיר לו טובה על הפתרון האופטימי שהעניק לחלומו. פתרון, בו בישר לו, שעתיד הוא לשוב למשרתו הקודמת בארמון פרעה. על כן, ביקשו שכאשר ישתחרר:

"זכרתני אתך? ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (שם מ, יד).

בקשה לגיטימית. כלום אפשר להתקיים בלי קשרים ופרוטקציה?

אבל, יוסף לא נהג כשורה. עובדה. שר המשקים שכח אותו. כך, נוספו לו שנתיים בכלא. כי התלות הזאת באדם, התקווה שממנו תבוא לו הישועה, מצביעה על פגימה כלשהי באמונה באלוקים. אצל אדם בגובה רוחני כשל יוסף זהו פגם משמעותי. הוא נועד לגדולות. תפקידים רמים מצפים לו בקרוב. על כן, לא יכולה פגימה בלבו להישאר בלא תגובה של ההשגחה העליונה.

והעונש? שתי שנות מאסר. שנת מאסר עבור כל מלה מיותרת שהשמיע - "זכרתני" "והזכרתני".

הדברים נראים חמורים ביותר. ושוב, לא מנקודת ראותו של המקרא. בהתאם לגישתו, רק האדם המאמין באמת באלוקים, הוא האדם המשוחרר. הוא הטועם את טעם החרות. זהו אדם, שאין לתנאי המציאות השפעה על רוחו. הוא פועל על פי האמת שבלבו. אין הוא נכנע, בניגוד לאמונתו, לרצון החברה ולרכילות מקורביו, ואין הוא מפחד מלעג הסביבה וכו'. הוא המתואר במילות השיר של רבי יהודה הלוי: "עבדי הזמן עבד עבדים המה, עבד ה' הוא לבדו חופשי".

כך עולה מדברי המדרש: יוסף לא פעל ברגע זה לאור החרות שהמקרא דורש מאישיו הדגולים. הוא האמין ביכולתו של שר המשקים להביא לשחרורו. סופו מפח נפש ושנתיים מאסר. ימים ולילות, שהוקדשו על ידו לחינוך מחדש, לתיקון הפגם ולנטיעת הבטחון המלא בבורא, כיאה לנצר אברהם. שנתיים אלו הועילו לו ביותר. הוא הוכיח עמידה רוחנית איתנה, כשהתייצב לבסוף לפני פרעה. ראשו לא הסתחרר שעה שפרעה אמר לו:

"ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתר אתו" (שם מא, טו).

אלא מיד השיב:

"בלעדי! אלקים ענה את שלום פרעה" (שם טז).

זאת ועוד, שחרור אישי זה, שהשיג בעמל נפשי רב, הועיל ליוסף רבות, כשתפס את רסן השלטון כמשנה למלך פרעה. במצב הקשה, אליה נקלעה כלכלת מצרים, ובמאמץ לקדם את פני הרעב, יכול היה יוסף לפעול בלא להיכנע ללחצי חצר שונים, עמוסים באינטריגות של "שמור לי ואשמור לך".

פרט מעניין נוסף:

"ולמה ניתווסף לו ב' שנים? כדי שיחלום פרעה, ויתגדל על ידי החלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים" (במדרש שם, יג).

במבט לאחור היו שנתיים אלו בכלא כדאיות ליוסף:

"אילו הזכירו שר המשקים לפני פרעה, אז, והיה משתדל להוציאו מבית האסורים, היה שחרורו, אמנם, בא על ידי חלום זה, אבל לא היה מתגדל על ידו. כי באותה שעה היה צריך לחסדי פרעה, ולא פרעה צריך לו.
כיצד יתגדל?
אמר הקב"ה: מוטב, שימתין יוסף לחלום אחר. חלום ישר. שבו יתגדל ויתעלה. זה חלומו של פרעה" (ספר הפרשיות).

הנה דוגמא קלאסית לקוצר השגתו של אדם. יוסף רצה, ששר המשקים ימליץ עליו. אולם, מתברר שלמזלו שכח אותו השר המשתחרר. לו היה מזכירו בפני פרעה, והלה אולי היה משחררו מן הכלא, מה היה קורה אז? שום דבר! יוסף המשוחרר היה הופך לעוד נתין מצרי עלום שם. והנה דווקא, השנתיים הנוספות בכלא, הן הן שהעלוהו לגדולה והושיבוהו על כסא המלכות.

כך, הפכו הבור והכלא לאבני דרך בחייו של יוסף, לבית אולפנא, שעיצב את אישיותו המיוחדת.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן