ברכת המזון היא, ככל שהדבר נראה רחוק מן ההיגיון, מפתח הזהב לפתרון בעיות הפרט והחברה בעולם. הפילוסופיה הטמונה בה (ובעצם, במערך הברכות כולו), מסוגלת לנווט אל חוף האושר את ספינת האנושות, המיטלטלת אנה ואנה בים הסוער של יצרי האדם.

מהו התהליך הפסיכולוגי המתחולל בלבו של המאמין באלוקים שעה שהוא מברך, למשל, ברכת המזון?

על כך אנו מוצאים דברים מאלפים בספר East and West. אחרי שהמחבר, הרב ד"ר רפאל אייזנברג מנתח בהרחבה את כל השיטות הכלכליות והרוחניות שניסו, במשך הדורות, להצעיד את האנושות אל מחוזות השלום, הרווחה והאושר, אחרי שהוא עומד על נקודות התורפה שהוליכו בהכרח לכישלונן – מעלה הוא על נס את הגישה היהודית, המבוססת על הנחת היסוד של אהבת האלוקים לעולמו ולברואיו:

"אולם", הוא מסביר כשהוא מגיע אל גישת היהדות, "האדם אינו אבוד. קיימת פילוסופיה שתוכל לעזור לו במצוקתו גם בתקופתנו, תקופת האימה מפני מלחמה גרעינית מכלה כל. השקפת עולם, שלא תעמוד מול הטבע האנושי השואף להטבה חומרית, כי אם להיפך, השקפת עולם שתעמוד בהתאם לטבעו יחד עם תשוקותיו ושאיפותיו החומריות. השאיפה האנושית הטבעית להטבה חומרית אישית, היא המניע של השקפת עולם זו, אשר בכוחה להביא שלום ואושר ליושבי תבל. זו הפילוסופיה הבוחרת באהבת האלוקים במקום היראה והפחד ממנו. בדברינו הבאים אין משום הוכחה או רצון לשכנוע באמיתותה של דוקטרינה זו. מגמתנו להצביע על כך שהיא מתאימה למנגנון הפעולה הפסיכולוגי של האדם. שכן, בכוחה למתן, לאורך ימים, את יצריו ושאיפותיו מבלי לדחות אותן.

פילוסופיה זו הינה בעצם השקפת עולמה של היהדות. היא מקבלת, כיסוד מוסד, את האמונה שהאלוקים ברא עולם במודע, כדי להיטיב לאדם. ועל כן, במסגרת רצונו זה של האלוקים, קיימת גם דאגתו לרווחתו החומרית של האדם. אם יכיר האדם בכל לבו שהגשמת שאיפותיו החומריות נובעת מפעולות טובו של הא-ל, ומדאגתו לכל יחיד ויחיד, יעורר בלבו סיפוק הצרכים הללו לא פחד, כי אם להיפך – אהבה עזה למכלכל הגדול הדואג לו אישית.

כאשר יהיה האדם מודע לדאגתו האישית של האלוקים לכל אחד ואחד מאיתנו, יוכל להאציל ולעדן את דחפיו החומריים עצמם ולראות בהם תנאי מוקדם להשגת האושר הרוחני העליון. האושר, הנובע כמובן מאהבת האלוקים עצמה. רק משום שיש לאדם רצונות חושניים, יכול הוא לתפוס את טובו השופע של האלוקים ואת אהבתו לאדם. האדם יכול להגיע להכרה זו רק דרך סיפוק צרכיו. גישה זו עומדת בניגוד חריף לדרכי ההאצלה האחרות של הדתות והשיטות החברתיות האחרות אותן ניתחנו. הדתות והשיטות החברתיות המקובלות, רואות בשאיפות החומריות נטל הרסני, לעומת היהדות הרואה אותן באור חיובי.

מודעות זו לאהבת האלוקים גורמת שהדחפים החומריים חדלים להיות מטרה בפני עצמה. בתפישת עולם שכזו הם משמשים אמצעים המובילים את האדם אל העונג הרוחני העליון הטמון באהבת האלוקים. הוא אינו דוחה את שאיפתו לרווחה חומרית. כי אם הופך אותה למניע המאציל ומעדן אותה. האנלוגיה הבאה תבהיר היטב את כוונתנו. ההנאה ממראהו ומריחו של זר פרחים יכולה להיות מטרה בפני עצמה או אמצעי למטרה. לדוגמא, נערה היודעת שהזר שבידה הוא מתנת ארוסה, תפיק ממראהו ומבושמו הנאה גדולה בהרבה מאשר לו מצאה זר זה בקרן רחוב. תחושת הסיפוק שמעניקים לה חושי הראיה והריח אינם מתקרבים לתחושת הסיפוק מן האהבה הטמונה בזר זה, כשהיא מודעת גם לזהותו של המעניק.

זו התרומה שתורמת לאדם ברכת המזון. היא מסייעת לו להתגבר על בעייתו של האדם המודרני. הלה, הואיל ואינו מודע למכלכל האלוקי, שואף הוא להישגים חומריים כמטרה בפני עצמה. שאיפה זו מולידה בקרבו בקשת הנאות אנוכיות הדוחפת אותו לאגרסיביות המובילה להרס, שבסופה – אחרי האכזבה – חיפוש דרכים לדיכוי אותן שאיפות.

אולם, לו היה האדם השואף להנאה מודע לנותן האלוקי, לא היה צורך בדיכוי הדחפים החומריים. הם היו הופכים לאמצעי לאהבת הא-ל המכלכל והזן. השמחה שהם היו מעניקים לאדם שזכה להם היתה נעלה יותר מאשר עצם הגשמתם. כדוגמת משל הזר והנערה.

זו בעצם ההאצלה הדתית הטהורה – באמצעותה בוטלו הפגמים הבאים:

1. החיפוש הטבעי אחר ההטבה החומרית לא יחשב עוד לפגם מוסרי, אלא יתקבל כדבר חיובי, בהיותו אמצעי להכרת האלוקים ואהבתו.

2. האצלה זו תספק את צרכו הטבעי של כל אדם לביטחון, לאהבה ולהכרה מטפיזית, ולא תוגבל עוד לקומץ אנשים בעלי נטייה רוחנית אינטלקטואלית.

3. האצלה זו שונה מניסיונות קודמים (הכוונה לניסיון הדתות הגדולות, הנצרות ואסלאם וכן לתיאוריות החברתיות בקומוניזם, קפיטליזם, ליברליזם). היא אינה מתרכזת באדם, ואינה מונעת מכוח תועלתו האישית. כי אדם המבין שהאלוקים דואג לכל צרכיו יחוש בטחון מוחלט. הוא לא ינסה רק לרכז בידיו ובידי מקורביו או בידי אומתו את כל הרכוש החומרי שיכול להשתלט עליו. השתלטות, הבאה בדרך כלל על חשבון הזולת המתחרה לכאורה, כי אין מקום לתחרות שכזו. התוצאה תהיה כמובן, התייחסות רגועה יותר כלפי הזולת, בקרב יחידים ועמים. בזאת יונח הבסיס האיתן לדו-קיום בשלום בחברה ובעולם.

אין צורך לומר, שבאווירת מודעות שכזאת – כאשר תקיף את הכל – שוב לא יהיה צורך בשיטות המבקשות להשיג הטבה חומרית לאדם מכוח מאמציו שלו בלבד, כקומוניזם או כאינדיבידואליזם, שבניגוד שביניהם טמונים שורשרי המשבר הנוכחי בעולם. שכן לא זו בלבד שתבטל את דיכוי הזולת, כי אם עוד תשמש בסיס להיווצרות דאגה ואפילו אהבה ביחס לזולת".

עד כאן דבריו. ואלו הם למעשה השערים שפתח משה לפני עם ישראל. באמצעות ה"תרגול" הפשוט של הברכה על המזון. שכן, "מה שמרבה נעימות בחיי החסיד ומחזק ומוסיף הנאה על הנאתו היא חובת הברכות, שהוא חייב לברך על כל מה שמוצא בעולם ועל כל המוצא אותו בעולם" (ספר ה"כוזרי" לרבי יהודה הלוי מאמר שלשי, י"ג).

ברכת המזון יוצרת תהליך פסיכולוגי מבורך בנפשו של המברך. הוא מכיר בכך שלא הכל מגיע לו. אין הוא ממורמר אם חסר לו מה מהנאות החיים. אך מכיר הוא טובה ושמח על כל מה שזכה ויזכה לו. ברכת המזון, וכן שאר הברכות, מחזקות בלבו תדיר את רגשי הגיל והתודה על מה שמעניק לו הבורא. הוא נע כל ימיו על מסלול שביעות הרצון, כפי שהובעו הדברים בספרו של ד"ר אייזנברג. ואלו, מעניקים לאדם גם את החוויה המענגת שמעניקה תכונת הכרת הטוב. כך, תלויה ההנאה מחיי החומר בברכות עליהם. ברכות, המעמיקות את ההנאה ומחדדות אותה. סודה של החוויה המענגת וכיצד פועל מנגנון נפשי זה, הוא נושא לדיון נפרד. אך, כל עוד היא קיימת בלב האדם, מובטח לו האושר. וכל עוד שולטת היא בחברה, לא תדע חברה זו כל רע.