מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה. הברק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה, והאיר בו לרגע ובהארת פתאום, את משמעות עם ישראל על עמקו. שם, מעל פסגת ההר, צפה בעם השוכן בעמק, למרגלות ההר. והנה, צעדו בסך, לנגד עיני רוחו, כל דורותיו של עם זה. בפנורמה היסטורית רחבת היקף, הוא קלט את המראות והבין את משמעותן. לפתע – תש כוחו. הקללות שהכין לעם הזה, נחנקו בקרבו. במקומו צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו, ולתאר את מהות עם ישראל כמות שהוא:

 

"מה אקוב לא קבה א-ל... כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו; הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ח-ט).

 

וכה יאירו הדברים באינטרפרטציה של הפרשנות הקלאסית:

 

"אני (בלעם) מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו, ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו. כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחד. אבל אלו (ישראל) כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל... כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון עולמים בטח בדד עין יעקב... ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליה" (רמב"ן).

 

"אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ודעותיו" (מלבי"ם).

"כשאינו מתערב עם העם אשר בתוכו הוא יושב – ישכון במנוחה וכבוד. אך כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם – לא יתחשב. אינו נחשב (בעיני הגויים) להתחשב בכלל כבודם" (הנצי"ב).

 

זו המפה ההיסטורית הייחודית שלנו. היא גרמה, לרבים שלא הבינוה, אי נוחות וסבל רב. אחרים, קלטו את בשורתה וראו בבדידות זו ברכה. אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. מעניין להתייחס אליה מנקודת התצפית של בן דורנו. הנה, דבריו של ד"ר יעקב הרצוג ז"ל, מיועציו המדיניים של דוד בן גוריון, שגרירנו בקנדה ומועמד לתפקיד הרב לאנגליה (בנו של הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג ואחיו של נשיא המדינה לשעבר):

 

"לפני שנתיים (בתקופת מלחמת ששת הימים), היו כאן 15 תיאולוגים נוצריים. הם נשלחו על ידי הממשלה האמריקנית למזרח התיכון, לדווח על הצד הרוחני של העמים השונים".

 

"הם הגיעו למדינת ישראל ועל פי דרכנו הראינו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ וכו'. כאילו מעולם לא ראו כדברים הללו. הם אמרו: זה לא מעניין אותנו. גם באמריקה יש פה ושם תעשיות. אנחנו באנו לבדוק מה זה אומר מבחינה היסטורית רוחנית". הזמינו אותי לשיחה איתם. היו ביניהם מכל המינים, כל הקשת הנוצרית: קתולים, פרוטסטנטים מכיתות שונות".

"שאלתי אותם איך הם רואים זאת (כלומר את התופעה היהודית בארץ במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים). הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים. אפשר שזו תופעה ניסית או משהו אחר, שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית טהורה. אמרתי להם: 'תראו, אני אינני יכול לשכנע אתכם. אני יהודי ואתם נוצרים ודרכינו נפרדות. אבל אשאל אתכם שאלה: אנו מאמינים במושג של "עם לבדד ישכון". אנו מאמינים בני מאמינים, מקבלים שזה נאמר לפני 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם שעליו אמרו חז"ל: 'בישראל לא קם כמשה, באומות העולם קם'".

"היו ביניהם מבקרי מקרא. שאלתי אחד מהם: לפי התאריכים שלך מתי נאמרו הדברים הללו? הוא אמר: 'לכל המאוחר לפני 2700 שנה'.

אמרתי: 'מעניין מאד שלפי דבריך על העולם הנוצרי מקבל שלכל הפחות לפני 2700 – למנייננו 3300 שנה – נאמרו הדברים הללו'. הוא אישר זאת. שאלתי: 'כולכם מאוחדים?' אמרו: 'כן. זה מקובל מבחינה מדעית, לא מבחינת האמונה, כי זה הוכח במיטב המסמכים שעברו את ניתוח המקרא'".

"אמרתי להם: 'בואו והגידו לי על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה כזו? האם בהודו, בפרס, ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה לאחרית הימים, לדור אחד או לזמן יותר קצר?'"

"הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי: 'שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא? אראה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון, אין לנו משפחה, לכל מקום שנפנה, אנו בודדים. אין אנו חברים לא בנאט"ו, לא בברית-וורשה, לא בארגון אפריקה-אסיה, ולא בארגון המזרח התיכון, לא באיגוד המדינות המתפתחות. בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד מלכים, אבל לא לתוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה. היהודי בגולה, עם כל כספו, הוא נערץ. יעשו אותו נשיא כל ארגון. אבל, להזמינו ביום ראשון אחה"צ לבית – לא יזמינו. לקבל לתוך המשפחה – לא."

"כך, אנחנו גם בזירה הבינלאומית. לו היתה מדינת ישראל נופלת חלילה, אין עם אחר שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם בעולם שיש לו דת אחת, ואין לך דת אחת בעולם, שיש לה עם אחד. אין לך עם אחד שלקיומו צריך להרהר, לא רק מה יהי עליו במלחמה, אלא, לא פחות מזה, מה יהיה עליו בשלום. כיצד יעמוד בשלום ממול עשרות המיליונים. האם יעמוד בפני הטמיעה. אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר. אבל מה יהיה חלילה על בית ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד?

"הסברתי להם את הבדידות המעיקה הזאת. אמרתי להם שיש פה פרדוקס עצום. לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, מבחינת הביטחון. ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר. לכאורה, אנו החברה האגנוסטית ביותר, כביכול הכל "כוחי ועוצם ידי" ולמעשה אנו מאמינים בניסים. כל מדינת ישראל, על כל פלגיה, מאמינה בהם יותר מכל עם אחר. לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים לעתיד. ככה אנו מלאים פרדוכסים. אבל אנחנו בסופו של דבר 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוכס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. לכן, עם כל הארעיות, עם כל חוסר האמונה, עם כל חוסר הביטחון, כל הספקות הפקפוקים, כל האיומים, כל ההשגות על הזכות, שכולן מבחינה הגיונית טענות חזקות מאד, ועל זה ישבו פקולטות באוניברסיטאות ברחבי העולם וידונו. במשרד החוץ האמריקני שואלים: 'מה קורה לעם היהודי מבחינת האמונה?' וכן בכל העולם הערבי הטוען: 'מה הם באו להפריע לנו?' כשכל אותם הספקות והחששות יש להם על מה להתבסס, ויש להם מקום במחשבת המאה העשרים. אבל, כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל, השרויה בהשגחה ובאמונה" (מתוך מחברתו: "הן עם לבדד ישכון").

 

אלו דברי מדינאי ישראלי מפוכח וריאלי, שפסוקו של בלעם שימש לו אמת מידה, גם במבוכיה הקרים והנוקשים של המדיניות הבינלאומית.