לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ויגש(בראשית מד:יח-מז:כז)

הפרשה מדברת אלינו

יהודי עומד כל שבוע מול הפרשה, והיא מדברת אליו. הוא קורא את סיפורי העבר והנה הם ראי, שבו משתקפת בבואתו שלו. במודע ובכוונה תחילה, לא עבר קורס לקריאה מהירה. בוחר הוא, דווקא, בקריאה האיטית, המחנכת, המאפשרת שימת לב וגילוי ההדגשים הפנימיים שבפרשה. בעזרת משושים רוחניים חש הוא בדברים, ברגשות, ברעיונות, באמיתות, בעמדות ובהתייחסויות, שהקורא הרגיל, הממוצע, כלל אינו שם לב אליהם. ויותר ממה שהוא מגלה את כל הצפון בתורה – שאין חקר לעומקה – מגלה היא את סף הרגישות שלו, את מצבו הרוחני, כאדם, כיהודי, כלומד תורה.

נעיין בפסוק אחד ונראה, "מה הוא עשה" ללומדים דגולים שעסקו בו:

"ויאמר יוסף אל אחיו: 'אני יוסף! העוד אבי חי'? ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו" (בראשית מד, ג).

היתה זו הכרזה מדהימה, ברגע השיא של המשבר בין יוסף לאחיו. האווירה בפגישה זו היתה קשה מנשוא, טעונה מתח רגשי גבוה, על סף התפרקות הרסנית. האחים הובאו אליו – כמסופר בפרשה – מוכים ומובסים. אשמת בנימין הוכחה, לכאורה, מעל לכל ספק. באמתחתו נמצא הגביע, גביע המושל. ובהרגשת כישלון אמרו באוזניו: "מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך. הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (שם טז).

אולם למושל היו תוכניות אחרות:

"חלילה לי מעשות זאת! האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי לעבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם" (שם).

מילים אלה היו להם קשות מנשוא. האחים הבטיחו לאב הזקן, שישיבו אליו – בכל מחיר – את בן הזקונים, בנימין. עתה – שעת המבחן. גזירתו של המושל, המשחרר אותם, אך הכולא את בנימין – ליכדה את השורות והאחים נערכו "לקרב האחרון". עוצמתו של הקרב מתבטאת במלות הפתיחה של שיחת יהודה:

"ויגש אליו יהודה" (שם לט). רבי יהודה אומר: "הגישה למלחמה, כנאמר (שמואל ב, ז): "ויגש יואב והעם אשר איתו למלחמה". רבי נחמיה אומר: "הגישה לפיוס, כנאמר (יהושע יג): "ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו". וחכמים אומרים: "הגישה לתפילה", כנאמר (מלכים א, ח): "ויגש אליהו". רבי אליעזר פשט לו (הסביר את העניין) : "אם למלחמה – אני בא. אם לתפילה – אני בא" (ילקוט שמעוני פרשת ויגש, קנ)

לאמור, בשיחה זו היה כלול הכל: יהודה התפלל בסתר ליבו לאלוקים שיצליח בפנייתו אל המושל. היו בהן מלות פיוס, להרגיע את רוחו הסוערת והזועמת של המושל המצרי המוזר, וכן נחישות ההחלטה להלחם עד הסוף על חייו וחירותו של בנימין.

ואז, דקה לפני "הפיצוץ", ברגע השיא של הדרמה, כשאפשר היה לממש בידיים את המתח והעוינות שעמדו בחלל הארמון – הלם יוסף באחים המתבוננים בו בבעתה – בהודעה הדרמטית והמפתיעה, שבה פתחנו את עיוננו: "אני יוסף, העוד אבי חי?"

זהו סיפור השבוע. הבה ונדייק! אחד מסיפורי פרשת השבוע. אנו קוראים אותו בפעם המי-יודע-כמה. גדלנו על ברכיו מגיל הינקות, ואין בו כל חידוש, גם כשנעבירנו לבנינו הלאה, נלמדנו כפי שנכתב, בתוספת פרשנות זו או אחרת. יתירה מכך, לו היינו ניצבים שם בארמון, בעת המעמד המרגש של איחוד המשפחה מחדש; לו היינו עיתונאים, המסקרים את החדשות בארץ הנילוס, היינו מעבירים "סקופ" זה לאנושות כולה, כל עיתון בשפתו ובדגשיו – וזהו.

מה עוד ניתן להפיק מסיפור זה?

בכך שונים גדולי הרוח מאיתנו. חז''ל במדרש – אחזה בהם אותה בהלה, שאחזה באחים, בעת שחשף יוסף בפניהם את זהותו. וכה אמרו:

"ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו" (שם). אמר ר''ש בן אלעזר: "אוי לנו מיום התוכחה... יוסף קטנם של שבטים היה. ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. כשיבוא הקב''ה ויוכיח את כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה" (ילקוט שמעוני פרשת ויגש, קנב).

זו הסתכלות ממימד אחר. השתלשלות האירועים נקלטה בתודעת חז''ל והיא עברה עיבוד רגשי ואישי, במעבדת ליבם. הם חשו את עצמם במקום האחים!

כי מדוע נבהלו אחי יוסף? מה גרם להם לשיתוק היכולת להגיב ברגע הראשון?

ההכרה הנוראה בטעות חייהם. לפתע, נוכחו לדעת, ששגו, בתכלית, ביחס שגילו כלפי יוסף. אכן, הם האמינו בצדקת דרכם, שעה שמכרו אותו. אז אמרו איש לאחיו: "ונראה מה יהיו חלומותיו" (שם לז). ועתה, עמדו מולו – והחלומות התגשמו, והוא מלך!

כשאדם מגלה – בוקר בהיר אחד – שטעה בכל מהלך חייו – הוא חש בושה צורבת שאינה נותנת מנוח. במיוחד, כשנשוא הבושה (במקרה זה יוסף) עומד מולו, ובעצם נוכחותו מסיר מעליו את כל מחלצות התירוצים, ההסברים והתיאוריות השקריות, שבהם הצדיק את מעשיו עד היום. שם, בארמון, עמדו האחים ומול עיניו הבוכיות של יוסף, חשו עצמם עירומים ומבוזים בעיני עצמם.

חז''ל – בדקות אבחנתם – קלטו את התמונה. כלי החישה העדינים, שבהם ציידו את נפשם, תירגמו אותה מיד למצבם הם. הנה, כך ייראו הם בבוא יום הפקודה – יום המוות – שבו יתייצב מול האמת האבסולוטית, שעליה אי-אפשר להערים בסיפורי בדים "מן ההפטרה". סיפורים, המתרצים כל התנהגות כושלת באנציקלופדיה של הצטדקויות, שלא תמיד הן ממין הטענה. אנשי האמת מבית מדרשם של חכמי התלמוד הזדעזעו מן הפסוק שאנו קוראים אותו מבלי משים. בושת האחים ברגע הקריטי הזכירה להם משהו. באותו רגע, הם לא למדו תורה. התורה לימדה אותם.

ועוד תחושה עולה מן הפסוק. יוסף הכריז: "אני יוסף!"

העוקב אחר הפרשיות "מקץ-ויגש" יודע, שהאחים, ברדתם למצרים, היו נבוכים מאוד. הם לא קלטו את פשר התנהגותו המוזרה של המושל על הארץ. מדוע הוא מאשים, דווקא, אותם בריגול? מדוע מגלים הם את הכסף ששילמו בעד התבואה בתוך שקי התבואה הקנויה? מדוע רוצה המושל לראות את בנימין, דווקא? מדוע עורך הוא להם משתה מלכותי? וכיצד השתלשלו הדברים, שדווקא בנימין, שהתחבב על המושל, הוא שגנב את הגביע? הם חשו שהם נקלעו אל תוככי טירוף-מערכות מוחלט, שאין ממנו מוצא, ובעיקר טירוף מערכות ללא פשר.

אולם, בהישמע המלים: "אני יוסף" – סרו כל השאלות בבת אחת. הם לא נזקקו להסבר התנהגותו. שתי המלים הללו הרימו את המסך, ופתרו את התעלומה כולה. לפתע – הבינו הכל.

יפה! מה עוד ניתן להפיק מסיום מרגש זה?

אכן, איש אמונה מסדר-גודל של "החפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין – מענקי הרוח בדור שלפנינו, נפטר ב-1934) הצמיחו לו שתי מילים אלה כנפי תקווה מגביהת עוף. וכך אמר:

"גם אנו, כאחי יוסף, מתרוצצים על פני תבל זו נבוכים, מלאי שאלות כרימון. ההנהגה האלוקית אינה מובנת לנו כלל. מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? מדוע שולט הרע בעולם? מדוע עם ישראל סובל? (ואנו נוסיף לשאלות אלו את השאלות על השואה.) ועוד ועוד. אך מה שברור הוא, שביום הגאולה, כשתישמע מקצה העולם ועד קצהו בשורת אמת: "אני ה' לא שניתי" (ירמיה ו) – יורם הפרגוד, וייעלמו כל השאלות כלא היו. נבין את הכל רטרואקטיווית מתוך הפרספקטיבה החדשה שתוענק לנו – ממש כאחי יוסף", סיים ה"חפץ חיים" את דברי נחמתו.

הרי לנו שתי דוגמאות לעיון בפרשה, שנחצבו ממימד נפשי אחר, גבוה יותר.

27/12/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שמחון פיבי, 30/12/2011 07:40

פרשה ופשרה

כל פעם אני מתפעמת מחדש מהרעיונות .יישר כח

(3) , 21/12/2009 17:00

מאיפה מובא הקטע של החפץ חיים?

מאוד נהנינו ממנו ונשמח אם תוכלו להגיד לנו איפה זה כתוב. תודה רבה לכם!

(2) אנונימי, 21/12/2009 06:26

כחילונית הבורה לחלוטין בפירושי ובהבנת פרשת השבוע, אך עם רצון עז לידע בנושא, תודה תודה על המאמרים והפרשנות. הם פותחים צוהר לעולם שכחילונית לא נחשפתי אליו קודם לכן. תבורכו

(1) רינה גלעד, 29/12/2008 00:45

פרשת שבוע

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub