השבוע שלחה לי חברה טובה סרטון,
שבו מסביר בחור נחמד אחד,
שיש דברים חשובים יותר מכסף, ממכונית חדשה ומבית גדול,
ואם הדרך להשיג את הדברים האלו, היא על חשבון הילדים, בן הזוג,
השמחה, הערכים האישיים שלך והסיפוק,
זה ממש לא שווה את זה.
הוא רהוט,
ויש לו ממש טבלאות יפות,
אהבתי.

"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ [...] וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית, יב':5)
כשיצא אברהם מחרן,
נלווה אליו אחיינו האהוב, לוט .
לוט התחנך בבית דודו ספג את ערכיו,
וכל כך השתכנע עד שהיה מוכן כמוהו להשאיר הכל מאחוריו,
ולצאת אל ארץ כנען.
הוא היה שותף לאג'נדה ולתפיסת העולם,
והאמין במסר הרוחני של מורשת אברהם.
הוא היה צמוד אל אברהם ומחובר אליו.

"וְגַם-לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת-אַבְרָם הָיָה צֹאן-וּבָקָר וְאֹהָלִים וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו (שם, 5-6)
לאט לאט,
נוצר סדק בחיבור בינו לבין אברהם.
בכאב לב דרש ממנו אברהם את הפרידה המוחלטת,
אין ללוט עוד מקום בביתו.
אבד לו הקשר עם הייעוד שהביאם לארץ כנען.
ייעוד של כינון תרבות חדשה המושתתת על עקרונות הצדק האלוקי.
הוויכוח לא היה על שדה מרעה זה או אחר,
הוויכוח היה עקרוני ועמוק,
בין השקפת העולם של אברהם,
הקובעת והפועלת בכל התנאים ובכל המצבים,
לאור הערכים הרוחניים המנחים,
לבין לוט,
שבאופן עקרוני חשב שהערכים בבית אברהם היו ממש יפים,
אבל הגיע הזמן לעשות לביתו,
וכשאתה גומל חסדים אתה בעצם פראייר,
בעסקים אין מקום לרומנטיקה,
וכשיש הזדמנות, צריך לנצל אותה.
משהו קרה ללוט.
אולי מצרים בלבלה אותו, כשירדו אליה בזמן הרעב, מצרים השבעה, הגאה והמדושנת.
"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה,
לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה (בראשית, יג':10)
לוט פזל לעבר הבקעה הפורייה שהזכירה לו את ארץ מצרים,
" כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה [...] כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"
מצרים שזה עתה שבו ממנה, ששילחה אותם בידים מלאות ובכבוד גדול,
ממש כמו הנילוס, שלמרגלותיו היה ארמונו של פרעה,
שהיה עולה על גדותיו ומשקה את שדותיהם של המצרים,
היה הים משקה את סדום.
לוט בדק כמה כדאי לשבת בה מבחינה כלכלית,
והוא צדק.
סדום הייתה באמת מעוז כלכלי, עשיר פורה ומגשג,
אבל,
סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת,
סדום היתה אנטי אברהם אבינו, עיר של רוע,
"הִנֵּה-זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת-לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד-עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". (יחזקאל, טז':49)
טוב המקום והשפע גרם לתושביה להדיר מהמקום את כל מבקשי העזרה והסיוע.
המקום הטוב מבחינה גיאוגרפית,
נוצל להתנהגות מושחתת מבחינה חברתית.
הישוב העשיר, שבע הלחם והשלו, נעל את ביתו מפני עני ואביון.
בכוח החוק הוקמה גדר ההפרדה ,
ועל מעשה של גמילות חסדים הוטל עונש מוות.
סדום הייתה בירת ה"שלי שלי - שלך שלך".
לא רוצה לקחת משהו ששייך לאחרים,
אבל גם לא מעוניינת לחלוק דבר עם אחרים.

חוסר היכולת להתחשב באחרים,
עלול להיות הרסני כלפי האדם עצמו ולהוביל בסופו של דבר להתמוטטות החברה,
ממש כמו שסדום התמוטטה.
לוט אהב את הגישה הזאת של 'תנו לי להסתדר לבד, ואני מבטיח לא להתערב בשלכם',
הוא לא זיהה וגם לא הבחין בקריטיות של התלות ההדדית הזאת,
והאמין שהוא יהיה בטוח ב"בועה" שלו,
אולם הייתה זו אשליה.
תהומות של חוסר מוסריות ואי אכפתיות מהאחר נפערו בעיר הזאת,
תרבות ההסתגרות במקום השפע, השמירה בקנאות על הנכסים,
וחקיקת החוקים שנועדו להרחיק את הזרים,
ערערו את יסודותיה של העיר,
והשמיטו את ההצדקה המוסרית לעצם קיום המקום.
הכסף דיבר,
ומחה את כל השאר.
איך אמר הבחור מהסרטון,
זה לא שווה את זה.
זה לא היה שווה את זה.