סליחה, אני יודעת שכבר התחילה פרשה חדשה, אבל משפט אחד תפס אותי בשבת בפרשה המקסימה שקראנו, ולדעתי צריך להתעכב עליו. משה רבנו ממש מתחנן בפנינו: *"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחוקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה"*. אולי שווה לקרוא את הפסוק כמה פעמים. מה בעצם משה רבנו מזכיר לנו? שהמורשת שלנו היא-היא חוכמתנו ובינתנו. זה עבד. אלפי שנים אכן היינו שם נרדף לחוכמה. העם היהודי היה עַם הספר, וגם עַם החסד. השבת והחגים, הצדקה והלימוד, התרבות והשפה – כל אלה יצרו חברה אוריינית, למדנית, מצטיינת, עדינה, רגישה. תשאלו בכל הגלויות – מתימן ועד פולין, מפרס ועד ספרד. שם בגלות היה ברור לנו מי אנחנו. האם הפסוק הזה הוא לא המשימה המרכזית שלנו, דווקא עכשיו כשאנחנו חוזרים לארצנו?

לפחות 127 בני אדם מתו עד היום ברחבי העולם במהלך צילום סלפי. הם הסתכנו כדי לתפוס זווית טובה, ולא שמו לב לתהום/כריש/מכונית. בהודו הציבו לפני כמה ימים תמרורים מיוחדים של "אזור אסור לסלפי", באתרי תיירות שבהם נהרגו עד היום עשרות אנשים רק עבור תמונה יותר נוצצת שתביא להם יותר לייקים. זה סוג של עבודה זרה מודרנית. הם נהרגו על קדושת הצילום העצמי.
המילה "תמונה" מופיעה בתורה 8 פעמים. 6 מתוכן בפרשת השבוע. רגע לפני הפרידה, משה רבנו מתחנן לעם פעם אחר פעם: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה". למה? כי המציאות החיצונית מושכת, מתעתעת, מזויפת, וקל להשתעבד לה. זה מסוכן להאמין רק במה שרואים. יש רבדים רוחניים שלמים שלא נגלים לעין, אסור לרדד את כל העומק והתוכן למשהו חיצוני ולהשתעבד לו. הרי מה שחשוב באמת, מסביר משה רבנו, נמצא מעל ומעבר למציאות הוויזואלית שאנחנו רואים: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש". אין לנו שום תמונה ממעמד הר סיני, ובכל זאת הוא חי בליבנו ומעצב את חיינו כבר אלפי שנים

ועוד רעיון על הפרשה והפעם הוא של משה רוט, מחבר "נקודה טובה":

https://www.facebook.com/SivanRahavNews/videos/2005375772848584/