הבוקר שאחרי היה רגיל עד להכאיב.

הטל ירד,

אחריו ירד המן צחור ודק ככפור,

מכוסה בעוד שכבת טל נוצצת.

מתמתח משנת הלילה, יצא העם ללקוט את מנתו היומית.

אחר כך עלתה השמש חמה ויוקדת,

ממיסה את השיירים שלא נאספו לפלגים של מים עשירים,

שחיות המדבר התקבצו כדי לשתות מהם.

היום התחיל,

כאילו לא היה אתמול מעמד עוצר נשימה,

כאילו לא היה ההר עשֵן כולו "כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" וקול השופר "הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד"

כאילו לא היו קולות וברקים,

כאילו לא שמעו אתמול את קול האלוקים מדבר,

הכל היה רגיל, רגיל מאוד,

ואפילו הילדים הוציאו שוב את הבהמות לרעות למרגלותיו של ההר,

ברוכה הבאה שגרה.

התורה לא ניתנה למלאכים,

היא ניתנה לבני אדם,

שחיים מורכבים להם,

לפעמים החיים זורמים, לפעמים מסתבכים ומתפתלים.

ויש בהם בחיים שמחות ופגעים,

שכנים וחברים, עבריינים וצדיקים, תקלות ותאונות,

עליות ומורדות.

לפעמים ניצוצות וברקים, לפעמים שמש צוחקת,

לפעמים גשמי ברכה,

ולפעמים עננים קודרים.

מאוד קשה לנחות,

אבל רובם של החיים נמצאים ביום יום,

השבת מגיעה רק אחת לשבעה ימים,

והחגים מנמרים את חיינו פה ושם בהבלחות של אור,

וכל השאר שגרה,

שחכמת היהדות מדריכה אותנו בנתיבותיה.

" כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל ... אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה." (שם, כב':5)

בשדה לא צומחים רק חיטה או מלפפונים.

הגשם פוגש גם עשבי בר וקוצים וברקנים,

שאם לא ינכשו אותם,

הם יעלו וישגשגו, מנצלים את התנאים המשופרים בשדה,

ויתחרו עם הצמחים ששתלנו על מקורות המזון והמים.

יש גם דרך אגרסיבית יותר,

היא מהירה וקלה אך מסוכנת.

אפשר להבעיר אש בשדה.

האש תכלה במהירות את העשבים השוטים,

והשדה החרוך יהיה קל לחרישה ולזריעה.

הדרישה של התורה מהמבעיר היא להשגיח שהאש תהיה מבוקרת ונשלטת.

ברגע שהבערתָ אש למטרה אחת,

היא עלולה לפגוע גם במקומות אחרים.

הקוצים יישרפו אבל יחד אתם גם הגדיש, הקמה והשדה.

מוטלת עליך אחריות, גם אם כוונתך לטובה,

ואם האש שהבערת השחיתה גם את החלקים הטובים,

אתה הוא יהיה זה שישלם.

שברת? תשלם.

היכולת של האדם לראות את הצדדים השונים בקבלת החלטות ובביצוען,

נוצרת מצירופם של שני מרכיבים: אכפתיות ועשייה.

יש את האנשים שמגלים אכפתיות ומחויבות גבוהה לוקחים אחריות, ויוצאים לפעולה.

יש כאלו שהאכפתיות שלהם נמוכה, אבל כשמבקשים להם הם עושים.

יש המגלים אכפתיות גבוהה אבל הבחינה המעשית, חלשה .

ויש את אלו הנמנעים מאחריות - שמגלים אכפתיות ועשייה נמוכות.

אבל בכל האופנים חייבת להילוות למוכנות מודעות לקשר שבין המעשים לתוצאות.

לא יכול להיווצר מצב שמשהו יתוקן, על חשבונם של אחרים,

אין קרבנות של מערכת.

התורה תובעת שנגלה אחריות מקסימלית לשמירת כבודו ושלומו של כל אדם,

התורה מחייבת את האדם להתייחס לזיהום או לקלקול שהוא יוצר,

שמירת הסביבה לא קשורה רק לתחומי איכות החיים.

שמירת הסביבה היא עניין מוסרי מאין כמותו:

היא מעצבת אותי לצמוח לאדם שלא רק דואג לעצמו,

אלא יוצא מקונכיתו הפרטית ונוטל אחריות על העולם שסביב,

ואפילו על הדורות הבאים.

ואם אתה מתקן, אנא בזהירות.