פרופורציות! בזמן אמת, הכל נראה דרמטי וטוטאלי. הכול מושלם, או הכול גרוע. פרשת השבוע, פרשת "מסעי", פותחת במילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". משה רבנו מתחיל לספור ולמנות את כל התחנות שהעם עבר בדרך הארוכה. 42 נקודות ציון, לאורך 40 שנים. כל שם וכל מסע מזכיר לעם את מה שאירע באותו מקום – כמה היה טוב או רע, מה היו הניסיונות והמצוקות, מה היו האתגרים והלקחים. 

פרשנים רבים מתבוננים במילים "אלה מסעי" כמסר לכל קורא של הפרשה: ערב הכניסה לארץ, התורה גורמת לנו לעצור ולהתבונן היטב בקורותינו עד עתה. לשחזר. במבט לאחור, הפרופורציות משתנות. דברים חדשים מתגלים, דברים קטנים מתבררים כציוני דרך חשובים, בעוד דברים עצומים מתגמדים פתאום. היכרויות, פרידות, עבודות, משברים, הצלחות - הכול נראה אחרת, ופתאום אפשר לראות גם איך אירועים רבים שחשבנו שהם שליליים דווקא קידמו אותנו.

המסר פה הוא גם אישי (לא לבדוק הכול רק תוך כדי תנועה, אלא לעצור מדי פעם לחשבון נפש, להתבוננות) אבל גם לאומי (ואין כמו הימים אלה, ערב תשעה באב, לנקודת מבט רחבה יותר על תהליכים בני אלפי שנים שהעם שלנו עובר). "אֵלֶּה מַסְעֵי", אומר משה רבנו, וקורא גם לנו להתבונן במסעות שלנו.

"כישלון" או "הצלחה", "הזדמנות" או "פדיחה" - מי נותן שם לאירועים שקורים בחיינו? מי קובע? הפרשנות שבחרתי להביא נראית כאילו היא נכתבה היום, בעידן של ניו אייג', של חיפוש עצמי, של קואוצ'רים. אבל כתב אותה רבנו בחיי (השם המלא: רבנו בחיי בן אשר בן חלואה), בספרד, לפני כשבע מאות שנה. הוא מתאר את מסעות בני ישראל במדבר בפרשה שלנו, פרשת "מסעי", ומזכיר שבעצם – למקומות האלה לא היה שם. המדבר היה צחיח ושומם, בלי נקודות יישוב. אז מי קבע את שמות המקומות שבהם התרחשו כל הדברים המתוארים?

"הכול לפני הכוונה", הוא קובע. "הכול תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקדוש ברוך הוא". והוא ממשיך ומסביר: "כשהיו זכאים, והיו נוסעים במחשבתם ממחשבה רעה לטובה" - אז הם חנו במקומות עם שמות טובים כמו "הר שפר" או "מִתקה". כלומר, כשהיינו במצב רוחני טוב, מלאי מחשבות חיוביות ומלאי אמונה, גם מקומות החנייה היו נפלאים. אבל "כשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה" – אז כתוב "ויחנו בחרדה" או "ויחנו במרה", מקומות של חרדה ומרירות, שמות שליליים שמשקפים את מצב הרוח אז.

האם אתה נמצא במִתקה או בחרדה? בהר שפר או במרה? לפי מה שנאמר כאן, אתה למעשה כותב את סיפור חייך. כמעט הכול סובייקטיבי, אתה מחליט איפה אתה חונה ואיזו פרשנות אתה נותן לכל נקודה בזמן, כפי שנאמר בשלוש המילים שפותחות את כל קטע הפרשנות הזה: "הכול לפי הכוונה".

לקוח מתוך : https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

(בתמונה: מסלול המסעות של בני ישראל במדבר)/