(ציור: אהובה קליין - כל הזכויות שמורות)

סקופ היסטורי: זוכרים את חטא המרגלים? ובכן, לפי מה שפרשת השבוע מספרת – אם היו שולחים מרגלות, זה פשוט לא היה קורה. "אמר הקדוש ברוך הוא: לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה... לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור". את הפירוש הזה כתב הרב שלמה אפרים מלונטשיץ (המכונה "הכלי יקר") לפני כ-400 שנה בפולין. אבל הוא לא היחיד. מתברר שהיה הבדל תהומי בין הגברים לבין הנשים בתקופת יציאת מצרים – הגברים היו פסימיים ולא רצו להמשיך את המסע לארץ ישראל, והנשים היו אופטימיות והאמינו בבשורה הזו ובשליחות וברעיון.

"על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ", כותב רש"י. גם זה סוג של סקופ. לא כך דמיינתי את הכניסה לארץ ישראל: הגברים מתו במדבר במשך ארבעים שנות הנדודים, כיוון שהאמינו למרגלים ומאסו בארץ ישראל, אבל הנשים נכנסו לבסוף לארץ. מבוגרות, אלמנות, אבל מאמינות.

המדרש מוסיף שזה נכון לא רק לגבי חטא המרגלים, אלא גם לגבי חטא עגל הזהב. גם שם הגברים מיהרו להשתתף בחגיגה של עבודה זרה, בעוד הנשים לא הסכימו לתרום את התכשיטים שלהן. "אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצים", כותב המדרש.

בקיצור – מכירים את הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה"? הפרשה מלמדת אותנו על חלוקה מגדרית אחרת: "גברים ממדבר סיני ונשים מארץ ישראל".

יש כאן מסר קצר וחשוב לכל מי שרוצה לחנך ולהשפיע: האם אפשר בעצם לומר שמרים הצליחה בחינוך, יותר ממשה ומאהרון? זו לא שאלה שלי, אלא של המחנך הרב משה צבי נריה, האיש שמכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות". הרב נריה שואל (בספר המעולה "נר למאור") למה הגברים לא התלהבו מהמשימה להיכנס לארץ ישראל, ולכן מתו במדבר, ולמה הנשים היו בעלות רוח אופטימית יותר, ולכן נכנסו לבסוף לארץ? הסיבה - משה ואהרון חינכו את הגברים, מרים הנביאה חינכה את הנשים, והיה הבדל גדול בסגנון החינוכי.

שימו לב לניסוח שלו, ובעיקר למסר: "מרים הצליחה בעבודת החינוך יותר משני אחיה, משה ואהרון. לא עלתה בידם להעלות את המוני העם לדרגה הרצויה, ואילו מרים אחותם עשתה וגם יכולה. איך קרה הדבר? סוד ההצלחה החינוכית – בקשר האישי עם המחונכים. מרים שרה ורקדה עם הנשים. אנו פוגשים אותה עושה כך פעם אחת, אבל דבר זה ודאי חזר בכל הזדמנות של שמחה, בשבט או במשפחה. התורה אינה מוסרת לנו פרטים על החיים השוטפים של העם במדבר, אך המקרה הבודד ודאי מלמד על מנהג של קבע. כך נוצר קשר קרוב בין מרים לחניכותיה, ולקשר זה הייתה השפעה מכרעת. מה שלא זכו לו משה ואהרון - זכתה לו מרים".

הרב נריה - שנודע גם בתפילות ובשירים שלו - אומר כאן שלא מספיק רק לדבר ולהרצות כדי להעביר תוכן. צריך גם לרקוד, לשיר, לחוות, לצרוב רשמים, ליצור קשר אישי.