"לא ספרו אותי", אמר רמי לוי לקהל המכובד באוניברסיטת בר אילן. לפני כמה ימים הנחיתי שם פאנל על חשיבות (או אי חשיבות) הלימודים האקדמיים, ובין הדוברים היה רמי לוי, שעף מבית הספר בכיתה ח' בגלל דיסלקציה, לא התקבל לתיכון שרצה ללמוד בו, ובגיל 14 כבר יצא לעבוד. לימים, יצא רמי עם אימא שלו לעשות קניות בשוק הסיטונאי. המוכר היה חסר סבלנות כלפי האישה שרצתה לרכוש בזול רק כמות קטנה, והעליב אותה על כך שהיא בכלל פונה לשוק הסיטונאי. אבל הבן שלה – זיהה שם באותו רגע פוטנציאל. לוי החליט למכור מוצרים במחיר של שוק סיטונאי לקהל הפרטי, בכמויות קטנות. כך נפתח הסניף הראשון שהפך לרשת המפורסמת. "עבדתי קשה, כי מגיל צעיר לא ספרו אותי," סיפר לוי לקהל, "מעולם לא הסתכלו עליי כעל שווה בין שווים".

מעניין שבעברית, לא לכבד מישהו, לא להסתכל עליו, זה "לא לספור אותו". פרשת השבוע אומרת לנו היום בדיוק את ההיפך: תספור. תספור כל אחד ואחד. המפקד המדויק והמפורט של בני ישראל בפרשה אומר שכל אדם שווה ובעל ערך. לא סופרים אנשים בכמויות אלא אחד-אחד. כך למשל כותב הרמב"ן: "אמר הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה: כמה במשפחתך? כמה בנים יש לך? אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם". פרשנים רבים אומרים כי זהו אחד המסרים החשובים של פרשת "במדבר" - מאז המפקד ההוא, ועד לנער דיסלקט בכיתה ח' שמסתיר כישרון עסקי גדול.

 

משה רוט, מהנדס ב"תעש" (התעשייה הצבאית) שולח לעובדים ולחברים מדי שבוע רעיון קצר על הפרשה, והשבוע הוא כתב על פסוק שבעיניי הוא המפתח להרבה שאלות שמטרידות את החברה הישראלית: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". 
בפרשה מתואר איך צעדו בני ישראל במדבר: מצד אחד היה שם מגוון. לכל שבט היה דגל משלו, עם צבע וסמל ואופי. היו שבטים שלמדו תורה, היו שיצאו להתפרנס, היו שעסקו בחסד, היו שהתמקדו בשלטון ובניהול, ויש ברכה רבה בכך שיש מניפה של זהויות ושל דרכים. "איש על דגלו באותות לבית אבותם". אבל מצד שני, הפרשנים מבקשים שלא רק נדבר על אחדות, אלא נשאל: אחדות סביב מה? מה עומד במוקד האחדות הזו? אחדות זה לא סתם פלסטר שמדביק כל מיני סוגים של שבטים שונים. "סביב לאוהל מועד יחנו" - כל השבטים חונים סביב אוהל מועד, כלומר סביב התורה, המורשת, המחויבות, הזהות המשותפת ובעצם – סביב הבשורה שהם אמורים להביא לעולם כולו. רק חנייה סביב ייעוד משותף הופכת את אוסף השבטים הזה לעם אחד.

(בתמונה: בולים ישראליים של סמלי השבטים השונים, משנות החמישים)

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/