לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בהר(ויקרא כה:א-כו:ב)

קוד כניסה לארץ ישראל

אנחנו רגילים לשמוע על "זכותנו על הארץ". בנאומי הפוליטיקאים ביום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות ובקרוב גם ביום ירושלים, שוב ושוב אנו שומעים שהארץ היא שלנו. שימו לב לפסוק שמופיע בפרשת השבוע, בהר: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". הביטוי הזה, "גר ותושב", מצלצל מוכר. גם אברהם אבינו מציג את עצמו כך: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם". ושנים רבות אחר כך, כשכבר יש לנו ריבונות וממלכה, דוד המלך מכנס את העם לתפילה בירושלים, ואומר במעמד הגדול ההוא: "כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ". למה לא להגיד שאנחנו הבעלים של הארץ הזו וזהו? למה להמשיך להרגיש בה תמיד קצת כזרים? למה אברהם אבינו ודוד המלך לא מדברים בביטחון עצמי כמו הפוליטיקאים בימינו?

פרשנים רבים מסבירים שהחוקיות פה היא שונה לגמרי. הארץ תהיה שלנו – בהתאם להתנהגות שלנו. כמו כספת עם קוד, גם לארץ ישראל יש קוד כניסה. יש התנהגות מסוימת שהיא דורשת מאיתנו. אין ספק שהיא המקום שלנו בעולם, ואין ספק שצריך להילחם במי שמנסה למחוק ולטשטש את הזיקה שלנו לכאן, אבל כל זאת - לא בתחושה כוחנית של "מגיע לי" אלא בתחושת ענווה של "הלוואי ואהיה ראוי". אם לסכם זאת במשפט, חנן פורת נהג לומר שלא צריך לדבר על זכותנו על הארץ, צריך לדבר על חובתנו על הארץ.

הפרשה גם עוסקת בהרחבה בנושא שנת השמיטה. אימא שלי עבדה כמורה, וגם אימא שלה. אחד הדברים הכייפים בילדותי היה שנת השבתון של אימא או של סבתא. מילוי מצברים אמיתי פעם בשבע שנים. ומה עם עובדי היי-טק, עורכי דין, אנשי תקשורת ונהגי אוטובוס? האם מהרגע שהצטרפת לשוק העבודה, אתה עובד ברצף עד הפנסיה?

השמיטה דורשת מאיתנו להפסיק את העבודה החקלאית פעם בשבע שנים, ולתת גם לאדמה וגם לאדם הפוגה. בקצב החיים המודרניים, האם השמיטה יכולה להיות סוג של סטארט-אפ? האם למרות שהיא עתיקה היא בעצם הדבר הכי נצרך לנו, והאם ישראל יכולה לממש את הרעיון הזה באופן מורגש ומשמעותי? הנה מה שכותב לפני כמאתיים שנה הרב שמשון רפאל הירש על השנה המיוחדת הזו: "אומה שלמה מכריזה במשך שנה תמימה בשדותיה ובקרקעותיה, בגינותיה ובכרי דשאיה, בכל פרי ובכל עשב: אדמתנו הלאומית היא להשם, ואנחנו רק גרים ותושבים עמו. בלא רום לבב ובלא גאוות רכוש הם מצטרפים בשוויון זכויות אל עניי האדם".
אנחנו מרבים להתגאות, ובצדק, בסטארט-אפים ישראליים, בהמצאות ובפיתוחים מייד אין ישראל. אבל התורה מציבה בפנינו שני פורמטים חדשניים של הפסקת המירוץ – השבת והשמיטה. האם אנחנו יכולים ללמד את עצמנו ואת העולם לא רק איך לעבוד, אלא גם איך לנוח?

(מתוך "החלק היומי" של פרשת השבוע מ https://www.facebook.com/SivanRahavNews/)

17/5/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub