לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מצורע(ויקרא יד-טו)

התנתקות לצורך חזרה אל הקהילה

אי אפשר להתייפייף. פרשת השבוע ("מצורע") לא עוסקת רק בדיבור, בלשון הרע, בערכים שקל ונעים לדבר עליהם. היא גם דורשת טקס פיזי יוצא דופן. המצורע, אותו אדם שדיבר לשון הרע, יוצא לתקופת בידוד מחוץ לחברה, ואז חוזר אל הקהילה. ואיך חוזרים הביתה? התורה מתארת גם עשייה מוחשית, הקרבת קורבן. כנראה רק כך יקלוט האדם את חומרת המעשים ויוכל לשוב אל חברת בני האדם. הרב שמשון רפאל הירש בפירושו הנפלא מסביר כל פרט ופרט בטקס הזה. הנה רק חלק מהדברים: "הפסוקים מתארים את הוצאתו של המצורע מהבדידות ואת חזרתו אל השותפות החברתית. לכן משתמשים בטקס בציפור דרור (שמסמלת אופי בלתי חברתי, שלא מקבל כל מרות) וגם בעץ ארז (שהוא גבוה) ובצמח האזוב (שהוא הנמוך בעולם הצומח). האדם חוזר מכל עולם החי והצומח - אל דרגת האדם. הבהמיות נשארת בחוץ, והוא אמור לשוב כעת אל שליטה מוסרית, ולהגשים אותה מעכשיו בחייו החברתיים. עד עתה הוא היה אדם שחי רק לעצמו, באנוכיות ובהתנגדות לחברה, וזה היה עיקר חטאו. עכשיו עליו לעורר את הלב מן האנוכיות המבודדת, לצאת מן ההשתקעות ברצון עצמו ומן האנוכיות אל הרגשת החובה והאחווה, ולהיוולד מחדש כאדם".

אמנם אין היום מצורעים ואין טקסים כאלה, אבל הפסוקים הרבים שמתארים איך מכפרים על עוון לשון הרע – בהחלט יכולים לגרום ליחס רציני יותר למילה המדוברת.

ואז תכננתי לכתוב, על כך שרואים בפרשה התנתקות לצורך התחברות, כלומר ניתוק מהחברה רק כדי להתחבר אליה שוב, באופן משמעותי יותר. אבל אז הגיע הטקסט הבא, עם התמונה הבאה. נראה לי שאין צורך להוסיף כלום:

"שלום סיון, זה גילי אלי. אנחנו משפחה מתל אביב. לא דתיים. שמענו בתכנית שלכם בגלי צה"ל על הרעיון של 'זמנים מקודשים', שבהם יש להניח את הסלולרי בצד. אני לא יודע אם גם הבת שלי, אלמוג, בת תשע, האזינה, אבל ביום שישי האחרון היא הכינה קופסה מרופדת, וביקשה שכולם יניחו את הניידים לפני ארוחת שישי והקידוש. הנה התמונה. ביקשתי ממנה הסבר וזה מה שהיא אמרה, אז זכות הדיבור לאלמוג:

'כולם כל הזמן בטלפון, לא מסתכלים אחד לשני בעיניים, לא מדברים ביניהם, לא מתקשרים אחד עם השני. אז חשבתי לקחת לכולם את הטלפונים ולראות מה יקרה, איך הם יתקשרו אחד עם השני. זה הלך די טוב, למרות שלא כולם הסכימו בהתחלה. הרגשתי הבדל מאוד גדול בערב הזה ואני רוצה להמשיך. לדעתי צריך להסתכל אחד לשני בעיניים ולדבר. אני גם רוצה לעשות תחרות סלוגנים, שאנשים ימציאו סיסמאות. למשל: 'כשאני עם האחר – את הטלפון אני סוגר'. בינתיים בקופסה עצמה כתבתי ביום שישי: טלפון הפקד, ושבת תכבד".

Gili Ely

 

ולקראת סוף פרשת השבוע מגיע משהו שנשמע ממש כמו מדע בדיוני – צרעת הבתים. אם אדם לא מתנהג נכון בין קירות ביתו (חז"ל מביאים דוגמה של קמצנות קיצונית, של אי-התחלקות בעושר שיש לו עם אחרים) – מתחילה על קירות הבית צרעת, ואז כולם רואים ויודעים זאת כלפי חוץ.
מה הקשר בין הקיר הפיזי לבין ההתנהגות המוסרית בתוך הבית? הביטוי שחז"ל משתמשים בו הוא: "קירות ביתו של אדם מעידים עליו". זה די נכון. בחוץ אנחנו יכולים להתנהג באופן מסוים, ובתוך הבית – באופן אחר לגמרי. "צרעת הבתים" היא תופעה שלא מאפשרת לצביעות או לכפילות כזו להתקיים.

מעניין שאלפי שנים אחר כך, אחד הפורמטים הפופולאריים בטלוויזיה הוא של בית ובו מצלמות מכל כיוון, שבו כל התנועות והמעשים מתועדים לעיני כל. "צרעת הבתים", להבדיל, דרשה הרבה קודם: "נא להתנהג בהתאם".

 

  מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/ 

 

12/4/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub