בתוך הברכות שמכונות "ברכות השחר", מופיעה בסידור בכל בוקר הברכה "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, מלביש ערומים". הרב קוק – שכתב פירוש עמוק ונפלא על כל סידור התפילה – התעכב על הברכה הזו. על מה אנחנו מודים כאן, הוא שאל, ותשובתו הייתה שיש פה תודה כפולה: אנחנו מודים על עצם העובדה שיש לנו בגדים. על כך שלא חסר לנו מה ללבוש ושיש לנו בגדים בארון. אבל יש פה תודה על עצם הדרגה האנושית והתרבותית שלנו. תודה על כך שאנחנו בני אדם ולא חיות, ומבינים את חשיבותו של הבגד. בניגוד לבעלי החיים, לאדם יש עדינות מוסרית, כותב הרב קוק, יש לו נשמה אצילית ועליונה, והוא מודה על כך שהוא מבין שעליו לחיות באופן שונה מבעלי החיים, ולהיות לבוש, שלא כמוהם. הנה ממש כמה מילים מתוך הפירוש היפה הזה: "הודאה על החוש הנפשי העדין שלנו, שנטע ה' בקרבנו, שהננו על ידו מתלבשים מלבושי כבוד".

בתיכון הייתה לי חברה שהייתה לומדת למבחנים בבגדים חגיגיים. בעוד רוב בני הנוער חורשים בביתלבגרויות עם פיג'מה, נעלי קרוקס וקוקו מעוך – היא הייתה מתלבשת כאילו היא יוצאת לאיזה אירוע ואז יושבת ללמוד. היא הייתה מסבירה שככה היא לומדת יותר טוב, כי היא מרגישה יותר ערנית, חיונית וייצוגית. הבוקר נזכרתי בה: פרשת השבוע החדשה ("תצווה") מקדישה יותר מארבעים פסוקים לתיאור בגדיו של הכהן הגדול. התורה מספרת לנו שמשה צריך להכין לכהן בגדים שיהיו "לכבוד ולתפארת". לכאורה, היהדות אמורה להתמקד בפנימיות בלבד, ברוחניות, אז למה לעסוק בעניינים חיצוניים כמו בגדים? פרשנים רבים מסבירים לאורך הדורות עד כמה הבגד עושה את האדם – לבוש מכובד גורם לסביבה לכבד את האדם, אבל יותר מכך – ב"ספר החינוך" מוסבר כי הלבוש המיוחד השפיע לא רק על הסביבה אלא גם על הכוהנים עצמם. הוא הזכיר להם כל הזמן את תפקידם וייעודם. יש עוד המון פרשנויות קבליות וסמליות לכל פרט ופרט בבגדים של הכוהן, אבל המסר הבסיסי ביותר הוא שמה שהאדם לובש משפיע על היחס של הסביבה אליו, וגם אל היחס שלו כלפי עצמו. ובהצלחה בבחינות.

https://www.facebook.com/SivanRahavNews/?fref=ts  מתוך