כל אחד מאיתנו יכול לתת לאנשים שסביבו את הביטחון להצליח – או לקחת אותו מהם. בפרשת השבוע הזה (במדבר יג, לא), המרגלים שנשלחים על ידי עם ישראל כדי לבדוק את ארץ ישראל, חוזרים עם דיווח מייאש שגורם לאנשים לאבד את ביטחונם ולהחמיץ את ההזדמנות הנהדרת. אנחנו צריכים ללמוד מכאן, לנסות תמיד לעודד אחרים ולא לייאש אותם.


בסיפורנו השבוע, חשות שתי חברות בהשפעותיהם של עידוד וייאוש.

משחק כפול

שתי החברות החליפו מבטים נרגשים בעיניים נוצצות, מול לוח המודעות של בית הספר.

מבחני קבלה להצגה השנתית!!! היה כתוב על המודעה. מתחת לכותרת הופיע פירוט של כל התפקידים שיחולקו על פי מבחני הבמה.

"יש! אני כל כך אוהבת את ההצגה של בית הספר!" אמרה רחל. "הלוואי שאצליח להתקבל."

"גם אני," אמרה פנינה חברתה. "זה החלק הכי טוב של השנה!"

הן יצאו מבניין בית הספר שלובות זרוע, כשהן דנות באריכות בכל תפקיד ואיך תהיה ההרגשה לשחק אותו. באותו רגע הכל נראה אפשרי...

נציץ לרגע אל בתיהן של הבנות, כשכל אחת נכנסת הביתה.

"שלום, אמא!" קראה רחל כשהיא פורצת הביתה. "ההצגה של בית הספר... היי!" היא נעצרה, כשראתה את אחותה הגדולה. "איפה אמא?"

"היי רחל, מה נשמע? אמא נחה, התינוק היה ער כל הלילה עם כאבי אוזניים. הצגת בית ספר, הם כבר מתחילים? נהדר! אני מאוד אהבתי את ההצגות בבית הספר שלנו."

"אוי עליזה, אני כל כך מתרגשת. נראה לך שאני אצליח להיבחר לתפקיד טוב?"

"למה לא?" חייכה עליזה. "את יודעת שאת מוכשרת, ואין דבר העומד בפני הרצון. לכי על זה, תעשי את כל המאמץ! ותהיי בטוחה שאנחנו איתך!"

"תודה עליזה. את נהדרת!"

ובביתה של פנינה...

"שלום! יש מישהו בבית? יו-הו?"

אחותה הגדולה של פנינה ישבה על הספה, שקועה בספר חדש.

"איפה אמא?"

"יצאה לקניות."

"אה טוב... רינה, תשמעי! את שומעת?" וידאה פנינה. "תלו היום מודעה על מבחנים להצגה השנתית של בית הספר. נראה לך שיבחרו אותי לתפקיד טוב?"

"לא." השיבה פנינה קצרות ומשכה בכתפיה. "אף פעם לא ניגשתי אפילו למבחנים האלה. סתם בזבוז זמן, בנות מתאמנות ועובדות קשה, והם ממילא נותנים את התפקידים הטובים לבנות שמתחנפות למורות. חבל על הזמן שלך." היא סובבה את ראשה ושקעה שוב בספר בלי להוסיף מילה.

למחרת, נפגשו שתי הבנות בפינת הרחוב, והתחילו ללכת יחד לבית הספר. רחל פטפטה בהתרגשות.

"סיפרת לאמא שלך על המחזה? גם היא התרגשה בשבילך? כל המשפחה שלי שמחה כל כך, הם באמת נתנו לי הרגשה שאני מסוגלת!"

"אויש, תשכחי מזה", היה כל מה שפנינה יכלה להגיד.

"ממ... מה?! מה קרה? את לא רוצה לנסות?!"

"לא. למה להתאמץ?" השיבה פנינה בעגמומיות, "הם בכל מקרה נותנים את כל התפקידים לבנות שמתחנפות למורות."

פנינה ציטטה את המילים של אחותה, למרות שלבה לא היה ממש שלם איתן.

"פנינה שרייבר!!! איך את מעזה לדבר ככה! לא רק שזה לא נכון, אלא שאפילו אם זה היה, אנחנו עדיין יכולות לנסות ולעשות כמיטב יכולתנו. איך את יכולה לוותר בכזאת קלות?"

"לא יודעת, זה המון עבודה, ואי אפשר לדעת אם זה יהיה שווה את זה..."

"טוב, אני דווקא חושבת שאת יכולה להצליח מאוד. את שחקנית מעולה! אולי לפחות תנסי? את חייבת לנסות, את תראי שיהיה כייף, אפילו עצם הפעילות והכל, ויש המון סיכויים שתקבלי תפקיד!"

היה קשה לפנינה להוציא את המילים המייאשות של אחותה מהראש, אבל היא הביטה בפניה של חברתה, ששידרו התלהבות מדבקת, ולבסוף חייכה.

"בסדר. אני אנסה."

"נהדר! בואי נתחיל להתאמן!"

שבועיים אחר כך...

רחל ופנינה עצרו את נשימתן כשהתקרבו ללוח המודעות לבדוק מה היו תוצאות מבחני הבמה. לאחר רגע מתוח, אורו עיניהן וחיוכים גדולים התפרשו על פניהן. שתיהן קיבלו תפקידים משמעותיים בהצגה!

"ידעתי שתצליחי!" צהלה רחל.

"לא הייתי עושה את זה בלעדייך", אמרה פנינה. "מי יודע מה היה קורה אם לא היית מעודדת אותי? ...אז עכשיו, בזכות המילים הטובות שלך, כדאי שנתחיל לשנן את התפקידים שלנו!"


גילאים 3-5
ש:
איך הרגישה רחל לאחר שסיפרה לאחותה על מבחני הבמה?
ת: היא הרגישה שמחה וביטחון שהיא יכולה להצליח, כי אחותה עודדה אותה.

ש: איך הרגישה פנינה לאחר שסיפרה לאחותה?
ת: היא הייתה עצובה וחשבה לוותר על הכל, משום שאחותה ייאשה אותה.

גילאים 6-9
ש:
איזה שיעור לחיים אפשר לדעתכם ללמוד מהסיפור הזה?
ת: כשרואים עד כמה הושפעו הגישה של הבנות ומידת הביטחון העצמי שלהן מהתגובות המעודדות או המייאשות שקיבלו, אנחנו צריכים ללמוד איזו מתנה אנחנו נותנים לאחרים כשאנחנו מעודדים אותם וכמה מזיק לייאש אנשים.

ש: האם לדעתכם יש מצב שבו אנחנו צריכים דווקא לרפות את ידיו של מישהו מלעשות משהו שהוא רוצה?
ת: בדרך כלל אנחנו צריכים להשתדל לעודד אנשים כדי לעזור להם להשיג את מטרותיהם, אבל אם אנחנו רואים מישהו שרוצה משהו שבוודאי יזיק לו או לאחרים, אנחנו בהחלט צריכים לנסות לרפות את ידיו.

תרגיל רוחני: (א) חפשו דרך לעודד מישהו היום. (ב) חייכו למישהו שחיוך יכול לעזור לו.

גילאים 10 ומעלה
ש:
חז"ל אומרים לנו שעידוד הזולת הוא חסד גדול יותר מנתינה חומרית ממשית. האם אתם מסכימים? מדוע?
ת: הענקת מתנה היא אכן מעשה טוב, בייחוד לאדם שזקוק לה, אבל כשאנחנו מעודדים מישהו, אנחנו נותנים לו יותר מזה. אנחנו נותנים לו את מתנת הביטחון והאומץ להרים את עצמו ולרתום את כוחותיו הפנימיים להצלחה, מה שמביא בסופו של דבר אושר עמוק יותר מכל מתנה חומרית שאדם יכול לתת.

ש: חז"ל אומרים גם שחיוך הוא אחת מצורות העידוד הטובות ביותר שאנחנו יכולים להעניק למישהו. למה לדעתך הם אומרים זאת?
ת: חיוך הוא יותר מסתם הבעת פנים. זהו מסר בלתי מילולי רב-עוצמה, מסר של חיבה ושמחה, שיכול לחדור ישירות לנשמתו של האדם ולשפר את כל המבט שלו. לחיוך יש כוח כל כך רב עד שכשאנחנו מחייכים – אפילו אם לא ממש בא לנו – גם אנחנו עצמנו יכולים להרגיש טוב יותר. ולהפך, מבט כעוס או חמוץ יכולים לגרום נזק אדיר. בקיצור: תמשיכו לחייך!

תרגיל רוחני: (א) חפשו דרך לעודד מישהו היום. (ב) חייכו למישהו שחיוך יכול לעזור לו.