חשוב מאוד לא לבייש אחרים, ואם לא נתאמץ לשים לזה לב, ייתכן שנפגע ברגשות הזולת אפילו בלי להרגיש. פרשת השבוע הזה נותנת לנו תזכורת נוספת לזהירות המיוחדת שדרושה כדי לא לפגוע או לבייש אנשים בדברינו.

בסיפורנו השבוע מוצאת ילדה דרך יצירתית כיצד לא לבייש את חברתה.

תמיד היו לבתיה רגשות מעורבים כשהשאירה את שקית הבגדים המשומשים שלה בחנות לבגדי יד שנייה. החנות הזאת מכרה את הבגדים המשומשים במחירים נמוכים מאוד, לאנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות בגדים בחנויות רגילות; מה שהעניק לה את הכינוי הלא-כל-כך-נחמד 'החנות של העניים'.

מצד אחד, היא הרגישה טוב להוציא מהארון הגדוש שלה כל כך הרבה בגדים ישנים, שברוך השם המשפחה שלה יכלה להרשות לעצמה, ובכל זאת, איכשהו כל בגד, אפילו שאת רובם היא בקושי לבשה בכלל, היה כמו חבר ותיק שלה... והיה לה קצת קשה להיפרד ממנו.

'טוב, מספיק עם זה', היא חשבה כשהתכוננה להשליך את השקית לתיבה המיועדת לכך בחלקה הפנימי של החנות. פתאום היא שמעה קול מוכר מן הקצה השני של החנות. היא הרימה את עיניה, והופתעה לגלות את חברתה עליזה נכנסת עם אחותה הקטנה. 'גם הן הביאו בגדים?' היא שאלה את עצמה.

בתיה שמה לב שהן הגיעו בידיים ריקות, ושהן עוברות לאורך המדפים כאילו הן מנסות למצוא בגדים.

זה לא נראה הגיוני. למה ששתי בנות אמידות כמותן יקנו 'בחנות של העניים'?

פתאום היא קלטה. בתיה נזכרה ששמעה שאבא של עליזה איבד את המשרה שלו לפני כמה זמן. כשניסו לדבר על כך עם עליזה, היא פטרה אז את הנושא בחיוך, אבל היא הפסיקה לצאת עם בתיה והחברות לקניון כדי לקנות את מיטב המותגים.

'וואו, בטח הרבה יותר קשה להם ממה שחשבתי.' נדהמה בתיה. היא עקבה אחריהן מצידה השני של החנות, והבנות שחיטטו בארגזי הבגדים המשומשים עוד לא הבחינו בה. בתיה עמדה לצאת לקראתן ולהגיד שלום, כשפתאום חשבה כמה שעליזה תתבייש אם היא תדע שראו אותה. אבל מה היא יכולה לעשות? השתיים התקדמו לעברה, ואין בחנות יציאה אחרת או דרך להיעלם! לקפוץ לתוך אחד מארגזי הבגדים? היא עלולה להתגלות...

היא עמדה שם, כשלבה הולם מחשש לקראת הפגישה הלא-נעימה, כשלפתע עלה בליבה רעיון.

היא הוציאה במהירות כמה בגדים מהשקית שהביאה לחנות ורוקנה את השאר על אחד השולחנות. היא החזיקה אחת מהשמלות בידיה, כאילו שהיא בוחנת אותה. עליזה התקרבה אליה.

"או, שלום ליזי!" אמרה בתיה בקול הכי מופתע שלה. "גם את קונה כאן?"

שתי האחיות התבוננו בה והתחילו להסמיק. "אהם... את מבינה, אנחנו רק..." עליזה התחילה למלמל, אבל בתיה קטעה אותה.

"חשבתי שזה הסוד הקטן שלי. אני לא מבינה למה עוד אנשים לא קונים כאן. מצאתי בחנות הזאת כמה דברים מקסימים במחיר מדהים. בשביל מה לבזבז כסף בקניון בלי סיבה?"

היא חייכה, ועליזה ואחותה החלו לחייך גם הן, נראות הרבה יותר נינוחות. "אז מה דעתך על החולצה הזאת בשבילי?" היא שאלה, והרימה אחת מהחולצות שלה. "היא נראית ממש חדשה! נראה לי שאני הולכת לקחת אותה. יודעת, ראיתי דברים מקסימים שם", היא אמרה והצביעה על הבגדים שהביאה זה עתה. "אני גמרתי בינתיים עם הקניות, אבל אני חושבת שיש שם כמה דברים שיכולים להתאים לכן."

היא לקחה את החולצה שלה וניגשה אל הדלפק, מנופפת לשלום לאחיות המחייכות. היא שילמה על החולצה שלה! ויצאה מהחנות לפני שהמוכרת המופתעת תשאל יותר מדי שאלות.

למחרת, ראתה אמא של בתיה שהיא יוצאת לבית הספר באותה חולצה. "היי, לא מסרת את זה לחנות של היד השנייה?" היא שאלה בהפתעה.

"אה... אמא, זה מה שרציתי לעשות, עד שגיליתי שאני יכולה לעשות חסד יותר גדול אם אשמור אותה לעצמי."

גילאים 3-5
ש: איך לדעתכם הייתה עליזה מרגישה, אילו ידעה שחברתה מוסרת בגדים לחנות הבגדים המשומשים בעוד שהיא עצמה קונה אותם שם?
ת: היא הייתה מתביישת מאוד לפגוש אותה שם.

ש: איך היא הרגישה אחרי שבתיה העמידה פנים כאילו גם היא קונה שם בגדים?
ת: היא חשבה שמכיוון שגם בתיה קונה שם, אין סיבה לבושה.

גילאים 6-9
ש: למה בתיה עשתה מה שעשתה במקום פשוט לצאת לקראת החברה שלה ולהגיד שלום?
ת: היא הבינה שאם החברה שלה, עליזה - שיכלה פעם לקנות לעצמה בגדים בחנויות יוקרה ועכשיו צריכה לקנות בחנות של יד שנייה - תראה שהיא מוסרת בגדים לחנות, זה יגרום לה להרגיש בושה ונחיתות, אז היא מצאה שיטה טובה להציל את הכבוד של החברה שלה – על ידי העמדת פנים כאילו גם היא קונה שם.

ש: האם מצב בו אין הרבה כסף וצריך לקנות דברים מיד שנייה, הוא מצב שצריכים להתבייש בו?
ת: מובן, אמנם, שמישהו מתבייש במצב שבו עמדה עליזה, ובתיה צדקה שגילתה רגישות לתחושותיה, אבל האמת היא שאין לעליזה במה להתבייש. כל עוד אדם מנסה לעשות טוב ולחיות על פי ערכים ראויים, הוא לא צריך להתבייש ולא משנה אם הוא עשיר או עני, יפה או מכוער וכו'.

גילאים 10 ומעלה
ש: האם לדעתך שיקרה בתיה כשאמרה שהיא נמצאת שם כדי לקנות, בשעה שהיא באמת באה למסור שם בגדים?
ת: להיות דובר אמת זה הרבה יותר מאשר לדייק בעובדות. התורה מתירה לאדם לשנות את דבריו כדי שלא לבייש את חברו. במקרה זה, כשבתיה העמידה פנים כאילו היא קונה כדי למנוע בושה מחברתה, במובן עמוק יותר, היא הייתה הרבה יותר ישרה מאשר אילו הייתה אומרת רק את העובדות כפי שהן. עם זאת, יש לזכור לעשות זאת רק במקרים נדירים ולא צריך להתרגל לספר 'שקרים לבנים' אפילו אם יש לזה סיבה טובה.

ש: חז"ל אומרים, שאם אדם שהיה עשיר יורד מנכסיו ונזקק לצדקה, אנחנו צריכים לתת לו יותר מאשר למי שתמיד היה עני. למה זה ככה, לדעתכם? האם אתם מסכימים עם הרעיון או חושבים שהוגן יותר לתמוך בכולם באופן שווה?
ת: מי שהיה תמיד עני התרגל לזה, ואינו מרגיש את אותה עוצמה של כאב על מצבו, כמו שמרגיש מי שפעם היה בעל אמצעים וכעת צריך להסתדר עם הרבה פחות. לכן צריך לתת לבעל האמצעים יותר, אפילו אם משמעות הדברים היא לתת פחות למי שתמיד היה עני.