אנחנו יודעים שלא טוב לשקר ואנחנו רוצים להגיד את האמת. אבל אולי אנחנו לא שמים לב כמה קל 'לשכוח את האמת' ולפלוט 'שקרים לבנים קטנים', כשזה נראה יותר נוח או משכנע. כשה' אומר לנו בפרשת השבוע הזה לא לשקר, הוא מתכוון גם לאותם שקרים 'קטנים', אפילו כשלא נוח להגיד את האמת. התורה רוצה לעזור לנו להיות תמיד דוברי אמת.


בסיפורנו השבוע, מגלה ילדה את האמת על השקר.

שקרים שבכל יום

אומר לכם את האמת, תמיד החשבתי את עצמי דוברת אמת – ואני באמת כזאת – אבל מה שקרה באותו יום קצת הפתיע אותי, וגרם לי לגלות שאמירת אמת היא יותר ממה שנראה על פני השטח.

התכוננתי לצאת לקניון כדי להחזיר נגן mp-3 מקולקל שקיבלתי בשבוע שעבר לבת המצווה שלי. רציתי לבדוק את שעות פתיחת החנות, כדי לוודא שהיא תהיה פתוחה כשאגיע לשם, אז שאלתי את אחותי, איילה, אם היא יכולה להציץ בדפי המודעות בעיתון שהיא קוראת.

"בטח, אפרת."

רפרפתי בעיני על העיתון וראיתי כותרת שמספרת על פוליטיקאי נוסף שנתפס בשקר. "כל כך מגעיל לשקר!" אמרתי.

"צודקת, אבל זה גם אחד הדברים שהכי קשה להתגבר עליו. כמעט כולם מבלפים מבלי לשים לב."

הייתי צריכה לבלום את פי, אבל במקום זה פתחתי אותו. "אני, לדוגמא, לא משקרת."

תמיד הייתה קצת תחרות ביני לבין איילה, אז לא הופתעתי כשהיא התנגדה לדבריי ואמרה, "מתערבת איתך על... על פינוי השולחן במשך שבוע, שאת לא מסוגלת להעביר יום בלי לומר איזשהו שקר. שימי לב טוב-טוב ליום שלך, ובואי נראה איך את עומדת בזה!"

"התערבנו!" אמרתי, בטוחה שבזה הרגע חסכתי לעצמי שבוע של פינוי כלים מהשולחן.

מיהרתי החוצה כדי לתפוס את האוטובוס לקניון. הגעתי לתחנה בדיוק בזמן ועליתי לאוטובוס. פתחתי את הארנק כדי לקנות כרטיס.

"כרטיס ילד או נוער?" שאל הנהג.

בקו הזה זכאים ילדים מתחת לגיל 12 להנחה נוספת של 50%. עכשיו, למרות שאני כבר בת 12 באופן רשמי, מכיוון שאין לי תיאבון גדול כל כך, אפשר בקלות להניח שאני בת 10, וידעתי שהנהג לא יחשוב פעמיים אם אבקש את הכרטיס הזול יותר.

כמעט אמרתי 'ילד' כשנזכרתי בהתערבות עם איילה. אבל זה לא ממש שקר, נכון? זאת אומרת, בסך הכל לפני שבוע אחד מלאו לי 12, ואני מכירה אפילו נערה אחת בת 14 שעדיין נוסעת בתור ילדה. בכל זאת, להגיד את זה בפירוש זאת לא האמת... הנהג הביט בי בחוסר סבלנות. "אה... נוער," אמרתי, ובאי רצון הוצאתי עוד כמה שקלים מהארנק.

הגעתי לחנות האלקטרוניקה בקניון והמוכרת קידמה אותי בחיוך חביב. תהיתי אם היא תמשיך לחייך כשתגלה שלא הגעתי לבזבז את הכסף שלי, אלא לקבל קצת בחזרה.

"אפשר לעזור לך?" היא שאלה. הוצאתי את נגן ה-mp-3 וסיפרתי לה שהוא לא עובד ושאני רוצה את הכסף שלי בחזרה. היא הרצינה, אבל המשיכה להיות נחמדה. "אין בעיה, את תקבלי בחזרה את הכסף." היא הוציאה טופס-החזרה והתחילה למלא אותו. שם... כתובת...

היא הגיעה לשורה שבה כתוב 'תיאור הפגם'. "חמודה, זה היה פגום מהרגע שקיבלת אותו, נכון?" היא שאלה.

למעשה, הוא נפגם מהרגע שהוא נפל לי לכיור, אבל ידעתי שאם אני אגיד לה את זה, לא רק שאני לא אקבל את הכסף שלי בחזרה, זה אפילו יפקיע את האחריות.

התחלתי לנוע בעצבנות. כרטיס לאוטובוס זה דבר אחד, אבל כאן מדובר בהרבה כסף. ידעתי שרשת החנויות הענקית הזאת כל הזמן מקבלת דברים בחזרה, ואפילו מפרסמת "אם אינך מרוצה כספך יוחזר!" הם מצפים לדברים כאלה והם לא עומדים לפשוט את הרגל בגלל נגן mp-3 אחד פשוט. "אה, כן, נכון", הנהנתי. היא הושיטה לי את הכסף ואיחלה לי יום טוב.

עוד לא יצאתי מהקניון כשהבטן שלי התחילה לכאוב. לא משנה כמה רציתי להצדיק את עצמי, האמת הייתה שאני, "הילדה שאף פעם לא משקרת", שיקרתי.

הייתי יכולה להמשיך ללכת ולצאת לכיוון הבית. כבר הפסדתי בהתערבות, אז לפחות אשמור לי את הכסף, נכון? לא נכון. ידעתי שאני לא אוכל לשמור גם את הכסף וגם את ההערכה העצמית שלי.

חזרתי אל החנות. "שכחת משהו?" שאלה המוכרת בחיוך.

הוצאתי את הכסף. הייתי מאוד מבוישת והלחיים שלי בערו. "אהה... אני... שכחתי ש... הנגן שהחזרתי נשבר באמת רק אחרי שקניתי אותו, ושאולי זה היה באשמתי..."

זה לא היה גרוע כמו שחשבתי. המוכרת לא התעצבנה. היא החמיאה לי על היושר שלי, ואפילו – לא תאמינו - הרשתה לי להחליף את הנגן המקולקל בחדש ולשלם רק חצי מחיר! חזרתי באוטובוס, וקניתי כרטיס-נוער, שמחה שאמרתי את האמת.

איילה בדיוק פינתה את הכלים של ארוחת הצהרים כשנכנסתי. "נו, איך היה?" היא שאלה.

"תני לי לפנות את השולחן", אמרתי, מפשילה את שרווליי ולוקחת את הצלחת מידה. "איילה, אני חייבת להודות שהרבה יותר קשה ממה שחשבתי לדבר רק אמת."


גילאים 3-5
ש: מה חשבה אפרת כשאיילה התערבה איתה שהיא לא מסוגלת להגיד כל הזמן רק אמת?
ת: היא חשבה שהיא תמיד אומרת את האמת ושהיא תנצח בקלות.

ש: מה היא הבינה בסוף?
ת: היא ראתה כמה קל לשקר, אפילו בלי כוונה, והבינה שהיא צריכה להיות יותר זהירה מעתה ואילך.

גילאים 6-9
ש: איזו הבנה חדשה רכשה אפרת ממה שעבר עליה באותו יום?
ת: אפרת ראתה את עצמה כאדם ישר שאינו משקר. אבל כשהיא הקדישה לכך יותר תשומת לב היא גילתה באיזו קלות היא מתפתה להגיד דבר שאינו נכון, באותם מקרים שהיא עלולה להפסיד אם תגיד את האמת. ההבנה החדשה הזאת נתנה לה את הכלים להיות ישרה יותר בעתיד.

ש: האם יש מציאות שבה אנחנו לא צריכים להגיד את האמת?
ת: יש מקרים בודדים שהם יוצאי דופן. מותר לשקר אם אמירת האמת תפגע ברגשותיו של מישהו אחר בלי סיבה מועילה. למשל, אם מישהי לובשת בגד שאנחנו באופן אישי לא יכולים לסבול, והיא שואלת איך היא נראית, מותר וצריך להגיד שהיא נראית טוב וכו'. בנוסף לכך, מותר לנו לשקר כדי להציל את עצמנו או מישהו אחר מסכנה. אבל ברוב המצבים היומיומיים, אנחנו צריכים לומר אך ורק את האמת, גם אם היא לא נוחה או נעימה.

גילאים 10 ומעלה
ש: חז"ל אומרים שאם אדם חוזר ועושה דבר אסור מספר פעמים, בסופו של דבר הוא ירגיש שזה מותר. האם אתם מסכימים? מדוע?
ת: עמוק בפנים, כולנו רוצים להיות אנשים טובים וישרים, ובכל זאת, אנחנו מתפתים על ידי כל מיני דברים לדבר או להתנהג אחרת. המעשים שלנו יוצרים סתירה פנימית שאנחנו לא יכולים לחיות איתה, והאפשרויות שעומדות בפנינו הן או לשפר את ההתנהגות שלנו (וזאת האפשרות הטובה ביותר), או, אם אנחנו לא מצליחים לעשות את זה, לרמות את עצמנו להאמין שמה שאנחנו עושים הוא 'לא כל כך גרוע', ובסופו של דבר אפילו ש'זה בסדר גמור'.

ש: מה אנחנו יכולים לעשות, באופן מעשי, כדי להתחיל להימנע מלשקר?
ת: טכניקה יעילה אחת היא לקבל על עצמנו לחזור ולתקן את השקר שאמרנו לאחרים. כלומר, "אמרתי לך שכל כך קר לי, אבל לא אמרתי אמת, באמת לא קר לי בכלל". וכדומה. זה גם יעורר בנו מודעות גבוהה יותר לשקרים שלנו, וגם יגרום לנו מספיק אי נעימות כדי לבלום את עצמנו בעתיד. אם זה קשה מדי, אנחנו יכולים לפחות להגיד לעצמנו 'לא דייקתי בדבריי.