לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תזריע(ויקרא יב-יג)

פרשה משפחתית 2 תזריע

בראשו של כל אחד מאיתנו יש שופט וצוות משפטנים, וכל אירוע שאנחנו רואים מהווה 'תיק משפטי' נוסף שבו עלינו לפסוק אם האנשים הנידונים חפים מפשע או אשמים. בפרשת השבוע הזה, אנחנו לומדים על כובד משקלו של הדיבור הרע על הזולת. חז"ל מלמדים אותנו שהדרך הטובה ביותר להימנע מדיבור שלילי על הזולת היא דרך "לימוד זכות". ה' רוצה שננסה ככל יכולתנו להגיע למסקנה שהאדם 'חף מפשע', בכך שנתאמץ לדון אותו לכף זכות בכל הזדמנות, ולא נראה אותו כאשם.


בסיפורנו השבוע, מתעקש ילד על רצונו לדון לכף זכות, ומופתע באמת.

חלפן הכספים

מר לוי, המורה, ביקש מהילדים להביא משהו מיוחד להראות בכיתה מחופשת הקיץ האחרונה שלהם. כעת המתינו הילדים בדריכות להציג את 'אוצרותיהם' וחוויותיהם. "גדעון, יש לך משהו להראות לנו?" שאל המורה את הילד שהצביע בהתלהבות.

גדעון חייך. יש לו ועוד איך! הוא שלף באיטיות פיסת נייר שנראתה ישנה מאוד, ועליה כתב מסולסל. "יש כאן שטר עתיק מאוד, עוד מימי התורכים! קניתי אותו בתערוכה מיוחדת במוזיאון ישראל."

הילדים בכיתה התפעלו, וביקשו ממנו להעביר את השטר ביניהם, כדי שכולם יוכלו לראות.

"בסדר, אבל תיזהרו מאוד ותחזירו אותו מייד", הוא אמר והושיט את השטר לילד שישב לצדו.

כולם המתינו בקוצר רוח לתורם להתבונן באוצר. המורה, שיצא לרגע מהחדר, ביקש מהילדים לסיים את הסבב במהירות ולהחזיר את השטר לגדעון, כדי שיוכלו להמשיך הלאה מייד כשיחזור לכיתה. בכיתה התעורר רחש פטפוטים, כשחלק מהילדים מתבוננים בשטר והאחרים מספרים על חוויותיהם בחופשה.

"בסדר חבר'ה", אמר גדעון בקול רם לאחר כמה דקות. "עכשיו תחזירו לי את זה. כולכם כבר ראיתם?"

"אני לא", אמר ילד אחד מקצה הכיתה, "גם אני עוד לא ראיתי", הוסיף עוד אחד.

"איפה השטר?" התאמץ גדעון, בלב הולם, להתגבר על קולות הילדים. אף אחד לא הושיט לו את השטר. הילדים הביטו סביבם, על הרצפה, וזה בזה. יכול להיות שהשטר נעלם?

החדר המה קולות מודאגים ומחפשים. "נו חבר'ה, זה לא מצחיק", התחנן גדעון. "מי שראה אותו אחרון, שיחזיר לי בבקשה – עכשיו."

אבל הילדים פרשו את ידיהם לצדדים. לא אצלי, לא אצלי...

בכיתה השתרר שקט מתוח במקצת, מלא לחשושים. האם ייתכן שאחד הילדים חמד את השטר היקר והחליק אותו לכיסו הפרטי???

לאחר רגע או שניים, נעמד שאול. "תראו, אני יודע שזה לא אצלי," הוא הכריז, "ולא אכפת לי לרוקן את הכיסים ולפתוח את הילקוט שלי כדי להוכיח את זה."

"כן", אמר אחריו שימי. "בואו נעשה את זה כולנו, ואז נדע מי חף מפשע – ומי לא!"

בזה אחר זה, בהכוונתו של שימי, רוקנו הילדים את כיסיהם ואת ילקוטיהם על השולחנות. כמה דברים מוזרים התגלו: מחזיקי מפתחות עם לייזר, יותר מגיימבוי אחד, ואפילו אוסף מסטיקים לעוסים של ילד אחד – אבל לא כסף תורכי.

תוך זמן קצר הגיע תורו של אריק. אריק היה הילד החביב בכיתה – ואחד מהחכמים ביותר. נראה היה שאין טעם לבקש ממנו להראות את הדברים שלו; הוא בחיים לא לקח שום דבר שלא היה שייך לו, אפילו בצחוק. אבל תורו הגיע, והוא היה צריך לרוקן הכל כמו כל השאר.

הכיתה קיבלה את הפתעת חייה כשאריק פשוט ישב שם מסמיק וסירב בכל מיני תירוצים לרוקן את תיקו.

"תפתח את הילקוט", דרש שימי.

"אני מבטיח לכם שלא לקחתי את זה", התעקש אריק.

"אז למה אתה לא פותח את הילקוט?"

"ככה", ענה אריק תשובה מעורפלת, כשהוא מסמיק יותר עם כל רגע שחולף.

גדעון ההמום לא ידע מה לחשוב. הוא אף פעם לא רצה להטיל אשמה על אנשים, אבל ההתנהגות של אריק הייתה יותר מסתם חשודה.

הילדים החלו לרעוש ולגעוש, וכמה מהם התחילו להאשים את אריק שהוא לקח את הכסף. שניים רצו לפתוח במקומו את הילקוט.

"די!!!"

כולם פנו לעבר גדעון, שעמד במרכז הכיתה.

"אני מבקש שכולכם תירגעו מייד", הוא אמר.

"מצאת את הכסף?" הופתע שאול.

"לא", ענה גדעון, "אבל אני יודע שאריק לא לקח אותו."

"איך אתה יודע את זה?" שאל שימי.

"כי התורה אומרת לנו לדון אנשים לכף זכות אפילו אם הנסיבות נראות מחשידות, וזה מה שאני רוצה לעשות. אני לא יודע איפה הכסף אבל אני מכיר את אריק, ואם הוא אומר שהוא לא לקח אותו אז אני מאמין לו."

"אז השטר פשוט התנדף באוויר?" אמר שימי בציניות. "למה שאתה קורא לדון לכף זכות אני קורא להיות פראייר. רק תראה את העובדות..."

בדיוק אז, נפתחה דלת הכיתה. מר לוי נכנס כשהוא מחזיק בידו את השטר של גדעון!

"חבר'ה, אני לא מאמין. הייתי חושב שתהיו קצת יותר אחראיים."

כולם נראו המומים.

"מצאתי את זה הרגע, על הרצפה במסדרון, ממש ליד הדלת. זה בטח החליק משולחנו של מישהו אל הרצפה ומשם החוצה דרך הפתח."

מר לוי הושיט את השטר לגדעון וכולם חשו הקלה גדולה. גדעון צדק – אף אחד לא לקח את זה. אבל אז פנו הילדים לעבר אריק. "מצטער שהאשמתי אותך", אמר שימי, אדום כמו סלק. "אבל אם באמת לא לקחת את זה, למה סירבת להראות לנו את החפצים שלך?"

אריק נשם עמוק, פתח את הילקוט, ושלף משם שטר זהה! הכיתה שתקה בתדהמה.

"נסענו למוזיאון בחופשה, וראינו את התערוכה, בדיוק כמו גדעון", הסביר אריק, "הבאתי את אותו שטר להראות לכיתה. כשגדעון איבד את הכסף שלו, חששתי שאף אחד לא יאמין לי. אבל גדעון בכל זאת דן אותי לכף זכות – למרות שכל הסימנים היו נגדי."

שני הילדים לחצו ידיים והכיתה למדה שיעור חשוב על לדון לכף זכות, מצווה ששווה הרבה יותר ממה שכסף יכול לקנות.


גילאים 3-5
ש: מה חשב שימי בהתחלה, כשגדעון דן את אריק לכף זכות?
ת: הוא חשב שהוא פראייר אם הוא לא מאשים אותו, כשנראה בבירור שהוא לקח את השטר.

ש: מה הוא הרגיש בסוף?
ת: הוא הצטער שהאשים את אריק, וראה איך גדעון צדק כשדן אותו לכף זכות.

גלאים 6-9
ש: מה למדה הכיתה ממה שקרה באותו יום?
ת: הם למדו את הכוח והחשיבות של לדון לכף זכות. כשאנחנו דנים לכף זכות אנחנו חוסכים לעצמנו המון ויכוחים ורגשות שליליים, ומגלים שהמון פעמים הדברים הם לא כפי שנראו בתחילה.

ש: אם אריק היה באמת לוקח את הכסף, האם גדעון היה "פראייר" אם היה דן אותו לכף זכות?
ת: לא. אדם אינו פראייר אם הוא עושה מה שנכון. ה' רצה שנדון זה את זה לכף זכות, ונראה אחד את השני בעין טובה. בדרך זו או אחרת, ה' היה דואג שבסופו של דבר גדעון לא יפסיד מהתנהגותו הטובה.

גילאים 10 ומעלה
ש: חז"ל מלמדים שה' דן אותנו כפי שאנחנו דנים את האחרים. מהי לדעתך משמעות הרעיון?
ת: כמעט לכל מה שהאדם עושה יש היבטים חיוביים ושליליים. לדוגמא, אם אני עושה למישהו טובה, המעשה יכול לנבוע בחלקו מרצון טהור לעזור, ובחלקו מרצון שהוא יעשה משהו בשבילי בשלב כלשהו. ה' יודע את זה, והוא יבחר להתמקד בהיבטים החיוביים או השליליים שלנו ושל מעשינו, בהתאם לבחירה שלנו להתמקד בהיבטים החיוביים או השליליים של אנשים אחרים. אם אנחנו רוצים שה' ייתן לנו ליהנות מהספק, כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לתת את זכות ההנאה מהספק לאחרים.

ש: האם יש מציאות כלשהי שבה אסור לנו לדון לכף זכות?
ת: לתורה יש קוים מנחים ברורים מתי אנחנו צריכים לדון לכף זכות ומתי לא, ואנחנו נרוויח הרבה מלימודם. אבל עיקרון כללי בסיסי הוא לנסות לדון אנשים לכף זכות בכל הזדמנות.

 

18/4/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub